פרק א' – כיצד פועל המדע?

אסטרונומיה היא מדע העוסק בטבע היקום. הראיות מלמדות כי האדם אינו נמצא בעמדה מרכזית או ייחודית ביקום, אלא הוא רק

המדע המודרני עלול להיות יקר מאוד. לדוגמא עלות מאיץ ההדרונים הגדול (LCH) ב- CERN, שבו התגלה חלקיק היגס ב- 2013,

מה המיוחד בשיטה המדעית? אין ספק כי מערכת זו של יצירת ידע שינתה לבלי הכר את המצב האנושי במהלך מאות

המדע מבוסס על תצפיות של עולם הטבע. כדי ליהנות מראיות מדעיות, התצפיות חייבות להיות כמותיות וניתנות לחזרה. לאחר מכן המדענים

במשך למעלה מ -100 שנים, אחת השאלות המסקרנות ביותר במדע של מערכת השמש הייתה: האם יש חיים בפלנטת מאדים? בעוד

  מעט מאוד מדענים יוצרים תיאוריות חדשות או מגלים חוקי טבע. העבודה של מדען מתבססת על איסוף נתונים וגיבוש הידע

במדע, ובמיוחד באסטרונומיה, קיימים מספרים ארוכים במיוחד לתיאור מרחקים, גילאים, טמפרטורות וצפיפות. בהחלט לא נוח לכתוב את המרחק שעובר האור

הליבה של השיטה המדעית הן הראיות – נתונים תצפיתיים בצורה כלשהי. ההסברים שמדענים מעניקים לנתונים העומדים לרשותם נקראים היפותזות. הם

נראה כי הפיזיקה  מכילה מערך מבולבל של דברים שונים שניתן למדוד ולכמת – מסה, צפיפות, טמפרטורה, כוח, כוח, תאוצה וכן

  חישובים רבים במדע יכולים להיעשות באמצעות אומדן. האומדן מעניק לנו דרך מהירה לקבל תובנות באמצעות מספרים גסים או משוערים.

מדענים מציגים את הראיות שלהם באמצעות מדידות. אנשים מציגים טענות רבות  בחיי היומיום. חלקן איכותיות וחלקן כמותיות. חבר יכול לומר

אין מדע בלי ראיות. משמעות הדבר היא שכאשר מדען מעלה טענה, הוא חייב לגבות את הטענה בנתונים תצפיתיים או אמפיריים.

מאז ימי יוון העתיקה, פיתחו מדענים מערכת ידע בנויה היטב, הקרויה שיטה מדעית. השיטה המדעית כוללת לפחות שלושה מרכיבים: א. מושגים