סופרנובה 1987A הייתה הסופרנובה הראשונה מזה כמעט 400 שנה שהייתה בהירה מספיק כדי לראות אותה בעין בלתי מזוינת. כמה אסטרונומים ברי מזל בכדור הארץ היו עדים לקריסה של ליבת כוכב במסה של 20 מסות שמש – קריסה שהתרחשה לפני כ-160,000 שנה. תוך שנייה קרסה ליבת פלזמת הברזל שבמרכז הכוכב, בגודל של מאדים בערך, ברבע ממהירות האור, לגודל של כ-100 קילומטרים. כשהטמפרטורה הגיעה ל-30 מיליארד קלווין, גרעיני הברזל התפרקו, והכוכב התפוצץ בפרץ של נייטרינים ובהבזק של אור על-סגול, בהיר מכל כוכב אחר בגלקסיה כולה. אף שהאירוע התרחש במרחק של כ-50,000 פרסקים, קל היה לגלות אותו מכדור הארץ. יש תיעוד של סופרנובות שנצפו מכדור הארץ באלף השנים שלפני האירוע הזה, ומאות סופרנובות נצפו מאז. מה שהפך את סופרנובה 1987A למיוחדת הוא שזו הייתה הסופרנובה הראשונה שנצפתה מכדור הארץ מאז שהומצאו הפיזיקה המודרנית ומכשירי התצפית המודרניים: טלסקופים גדולים צפו בה באורכי גל רבים ושונים, וגלאי נייטרינים יכלו לעזור לבדוק את התיאוריות על מותם של כוכבים מסיביים.
אבל הסימן הראשון של הסופרנובה לא היה האור המסנוור, אלא גל בלתי נראה של נייטרינים שעבר דרך כדור הארץ. היו בו נייטרינים רבים כל כך, שמאות טריליונים מהם עברו דרך גופו של כל אדם על פני כדור הארץ (בצפון אמריקה ובאירופה הם עברו מלמטה למעלה, דרך כפות הרגליים, כי הענן המגלני הגדול נמצא בשמי חצי הכדור הדרומי). ובכל זאת, מכיוון שנייטרינים כמעט אינם מגיבים עם חומר, רק בגופם של מעטים מאוד – אחד מכל כמה אלפי אנשים – התרחשה אפילו תגובה אחת (בלתי מזיקה) עם נייטרינו. גלאים רגישים ביפן ובאוהיו קלטו כמה מהנייטרינים החמקמקים. זה היה האישור הניסויי הראשון לתחזית תיאורטית בת עשרות שנים, והשימוש הראשון באסטרונומיית נייטרינים מחוץ למערכת השמש.
ביפן, חוקרים בגלאי החלקיקים קמיוקנדה, כקילומטר מתחת לפני הקרקע, סרקו את הנתונים שלהם ומצאו 11 אירועים שנגרמו מתגובות בין נייטרינים לבין 2,100 טונות של מים מטוהרים מאוד, שמילאו את הגלאי. גילוי החלקיקים החמקמקים האלה, ממותו של גוף שנמצא מחוץ לגלקסיה שלנו, סימן – באופן אירוני – את לידתו של תחום חדש באסטרונומיה.
האור מהפיצוץ התחיל להגיע כמה שעות אחר כך. כפי שצפו התיאוריות של סופרנובות, נדרש זמן נוסף כדי שגל ההלם יטפס ממרכז הכוכב הגוסס אל פני השטח שלו. אף שהמראה מרהיב, האור של כוכב גוסס הוא פחות מ-0.01% מכל האנרגיה של האירוע; רובה נישא בנייטרינים. במשך זמן רב הסופרנובה הייתה בהירה מספיק כדי לראות אותה בעין בלתי מזוינת, אבל רק מקווי רוחב קרובים לקו המשווה ומחצי הכדור הדרומי. טלסקופים בכדור הארץ, בתחנת החלל הרוסית מיר ובלוויינים רובוטיים כוונו אל הסופרנובה במאמץ תצפית מתואם. האסטרונומים ממשיכים לצפות בשרידי האירוע, שמתפשטים בחלל ומגיבים עם החומר שסביבם, וכך מקבלים תמונה משתנה של אחת הדרכים שבהן חומר כוכבי חוזר לחלל הבין-כוכבי.
עבודת בילוש אפשרה לשחזר את ההיסטוריה של הכוכב שנגזר עליו להתפוצץ. הוא היה על-ענק מסוג B3, שמסתו כשעזב את הסדרה הראשית הייתה כ-20 מסות שמש. לפי חישובים של סטן וּוּסלי ועמיתיו במצפה ליק, ברגע הפיצוץ הייתה לכוכב ליבת ברזל של 1.5 מסות שמש, בטמפרטורה של 1010 קלווין. כסופרנובה הקרובה הראשונה מזה כמעט ארבע מאות שנה, סופרנובה 1987A נתנה לאסטרונומים מושב בשורה הראשונה מול פיצוץ כוכבי, שאפשר לחקור בכל כלי האסטרונומיה המודרנית. טלסקופ החלל האבל עוקב כבר יותר מ-35 שנה אחרי ענן השברים המתפשט, והראה שהאור שלו מוזן מהדעיכה הרדיואקטיבית של ניקל-56 וקובלט-56. טלסקופ הרנטגן צ'נדרה צפה בשברים מתחממים עד שהתחילו לפלוט קרני רנטגן – תחילתו של הגז הזוהר של שריד סופרנובה. כמעט ודאי שהליבה הקרוסה של הסופרנובה היא אחד הגופים המוזרים ביותר ביקום – כוכב נייטרונים. ב-2024 מצא טלסקופ החלל ג'יימס ווב את העדות הישירה הראשונה לכך: גז מיונן במרכז השריד, שרק קרינה של כוכב נייטרונים צעיר יכולה להסביר.
→ הסעיף הקודם: 13.26 לצפות במותו של כוכב | הסעיף הבא: 13.28 כוכבי נייטרונים ופולסרים ←