שיטות הגילוי השונות הביאו לכך שהאסטרונומים מכירים כיום כ-6,500 פלנטות מאושרות סביב כוכבים אחרים מלבד השמש, ועוד אלפים רבים של פלנטות מועמדות. כל מפקד כזה הוא מטרה נעה, כי זה תחום מחקר דינמי: עשרות קבוצות בעולם מחפשות פלנטות חוץ-שמשיות וחוקרות את תכונותיהן. מיותר לומר שזה גם תחום תחרותי מאוד – קריירות נבנו על תגלית אחת! החלוקה של הפלנטות המאושרות לפי שיטת הגילוי (נכון לסוף 2026) היא:
• מעבר – כ-74%.
• מהירות רדיאלית (דופלר) – כ-19%.
• מיקרו-עדשות כבידתיות (הכבידה של כוכב ושל הפלנטה שלו מגבירה לרגע את האור של כוכב רחוק שמאחוריהם) – כ-4.5%.
• צילום ישיר – כ-1.5%.
• שיטות אחרות (למשל תזמון) – כ-1%.
באדיבות ויקיפדיה
באדיבות NASA/JPL-Caltech
ההשפעה העצומה של קפלר על הסטטיסטיקה הזו ברורה: קרוב למחצית מהפלנטות החוץ-שמשיות המאושרות התגלו בידי קפלר, מאז 2009. נתון מרגש נוסף הוא 400: בערך זה מספר הפלנטות החוץ-שמשיות, מאושרות ומועמדות, שנמצאות באזורי החיים של כוכביהן. ההגדרה מניחה טמפרטורה של 180 עד 310 קלווין במרחק של הפלנטה, ושטף אור מהכוכב שבין רבע לפי שניים מהשטף שמקבל כדור הארץ מהשמש.
האוסף הזה של פלנטות הוביל לכמה מסקנות ראשוניות על התכונות של פלנטות. בתחום שמתקדם כל כך מהר כדאי להיזהר, כי אנחנו עדיין רחוקים מלהכיר את "האוכלוסייה האמיתית" של הפלנטות החוץ-שמשיות. לכל שיטת גילוי יש הטיות ומגבלות. מעבר דורש כיוון מסוים של המסלול, ולכן מגלה רק חלק קטן מכל הפלנטות, והשיטה מוטה לטובת פלנטות גדולות וקרובות לכוכב (צדקים חמים), כי הן נותנות את האות החזק ביותר. בשיטת המהירות הרדיאלית האות תלוי בכיוון המסלול, והשיטה עדיין אינה רגישה מספיק כדי לגלות "כדורי ארץ" סביב כוכבים דמויי שמש. צילום ישיר מוטה לטובת פלנטות גדולות ורחוקות מהכוכבים שלהן. למיקרו-עדשות כבידתיות יש הכי מעט הטיות, אבל השיטה מגלה מעט פלנטות, ולכן הסטטיסטיקה שלה דלה. כל זה נשמע רע, אבל בסקר מתוכנן היטב ובשיטת גילוי שמבינים היטב, אפשר לכמת את אפקטי הבחירה ואת ההטיות, ולתקן אותם.
מאחר שחלק גדול מהפלנטות האלה התגלה בידי קפלר, בשיטת המעבר, נוח למיין פלנטות לפי הרדיוס שלהן: הרדיוס הוא שקובע בכמה נחלש הכוכב כשהפלנטה עוברת לפניו. האסטרונומים משתמשים בכמה חלוקות שונות לפי רדיוס. הרשימה הבאה משתמשת בחלוקה של צוות קפלר, ומראה איזה חלק מהפלנטות המועמדות של קפלר נמצא בכל טווח גדלים:
• 0.8–1.25 רדיוסי כדור הארץ (בגודל כדור הארץ) – 13%.
• 1.25–2 רדיוסי כדור הארץ ("סופר-ארץ") – 27%.
• 2–6 רדיוסי כדור הארץ ("מיני-נפטון") – 42%.
• 6–15 רדיוסי כדור הארץ ("נפטון גדול") – 13%.
• יותר מ-15 רדיוסי כדור הארץ (ענק גז) – 5%.
הנתונים האלה עדיין זמניים, כי ניתוח הנתונים לא הושלם. באסטרונומיה זו אמת ידועה: מגלים רק את מה שמסוגלים לגלות. לכן, כדי למדוד את האוכלוסייה האמיתית של הפלנטות החוץ-שמשיות, צריך להבין היטב את המגבלות של הסקרים ושל שיטות הגילוי השונות.
כדוגמה למגוון יוצא הדופן של הפלנטות החוץ-שמשיות, חשבו על מערכת TRAPPIST-1. במערכת הזו, שעל שבע הפלנטות שלה הוכרז ב-2017, יש ננס אדום קר, במרחק 40 שנות אור בקבוצת דלי. שבע פלנטות בגודל כדור הארץ נעות סביבו במסלולים צפופים, וכולן קרובות לכוכב שלהן יותר משמרקורי קרוב לשמש. שלוש מהן נמצאות באזור החיים – האזור שבו יכולים תאורטית להתקיים מים נוזליים. המערכת כנראה מבוגרת ממערכת השמש, אולי כמעט פי שניים, והיא תהיה מעבדה מצוינת לחיפוש עקבות כימיים של חיים.
השלב הבא אחרי הגילוי הוא אפיון. גילוי בשיטת דופלר נותן את המסה של הפלנטה (לפחות חסם תחתון לה), ומעבר מגלה את הגודל שלה. במאות מקרים שבהם פלנטה התגלתה בשתי השיטות, אפשר לשלב את המסה והגודל ולהעריך את הצפיפות הממוצעת. זה מספיק כדי להבחין בין פלנטה סלעית לענק גז. אפיון מעמיק יותר דורש לבדוק את הרכב האטמוספירה של הפלנטה בספקטרוסקופיה, בזמן מעבר. בדרך זו אפשר אולי לגלות באטמוספירה חומרים שמעידים על חיים, שנקראים סמנים ביולוגיים. בכדור הארץ, למשל, החמצן באטמוספירה הוא סמן ביולוגי, כי החיים הם שהכניסו אותו לשם, לפני יותר משני מיליארד שנה. אחרי שטלסקופ החלל האבל הוכיח שאפשר לבצע מדידות כאלה, ממשיך בהן טלסקופ החלל ג'יימס וב (JWST), הגדול ממנו בהרבה. JWST גילה מולקולות כמו פחמן דו-חמצני ומים באטמוספירות של פלנטות חוץ-שמשיות שעוברות לפני הכוכב שלהן. ב-2023 וב-2025 טענו חוקרים שזיהו בעזרתו את הגז דימתיל סולפיד – שבכדור הארץ נוצר כמעט רק בידי יצורים חיים, בעיקר אצות ימיות – באטמוספירה של K2-18b, פלנטה מסוג "מיני-נפטון". אבל הטענה שנויה במחלוקת, וניתוחים אחרים של אותם נתונים לא אישרו אותה. JWST שימש גם למדידות של האטמוספירות של הפלנטות במערכת TRAPPIST-1; לשתי הפנימיות שבהן כנראה אין אטמוספירה סמיכה.
→ הסעיף הקודם: 9.22 גילוי ישיר של פלנטות | הסעיף הבא: 9.24 מה מלמדים הסקרים של פלנטות חוץ-שמשיות ←