בעשורים האחרונים חלה התקדמות עצומה ביכולת שלנו לעבד תמונות ולהפיק מהן כמה שיותר מידע. רוב ההתקדמות הזו היא בזכות מחשבים זולים וחזקים, שחדרו לכל תחומי המדע. האסטרונומיה משתמשת במידע דיגיטלי באופן נרחב, וזה שינוי עמוק בדרך שבה אנחנו מתבוננים בעולם. היום קל להפוך כל אלמנט תמונה, או פיקסל, למספר. תמונה דיגיטלית כזו יכולה להגיע מגלאי CCD, אבל גם תצלום רגיל אפשר לסרוק ולהמיר לפיקסלים, ותהליך זה נקרא דיגיטציה של התמונה. המחשב שומר את המיקום של כל פיקסל ואת הבהירות שלו, ואז אפשר לעבד את התמונה בדרכים רבות. שיטה אחת שעוזרת להבליט פרטים עדינים היא לתת צבע שונה לכל רמת בהירות. כך אפשר ליצור תמונה שהצבעים שלה אינם קשורים לצבעים המקוריים, ומשמשים רק כקוד שמאפשר להבחין בין אזורים שהבהירות שלהם שונה במעט. תמונות כאלה נקראות תמונות בצבעים מדומים (false color). תמונות בגלי רדיו או בקרני רנטגן הן תמיד בצבעים מדומים, כי העין אינה קולטת את אורכי הגל האלה. הצגה של אורך גל בלתי נראה בצבע נראה היא דרך מצוינת להבין מה מגלות התצפיות בכל הספקטרום האלקטרומגנטי.
באדיבות NASA/JPL-Caltech/STScI
צבעים מדומים עלולים להטעות, כי לא בהכרח יש בהם מידע פיזיקלי. לכן אסטרונומים שעובדים באור הנראה מעדיפים תמונות ב"צבעים אמיתיים", אף שספרים וכתבי עת רבים מלאים בתמונות בצבעים מדומים. "צבעים אמיתיים" במירכאות, כי ברמת פירוט מסוימת קשה לשחזר את כל הגוונים של הצבע הטבעי, במיוחד בגופים חלשים. במכון למדע טלסקופ החלל (STScI) החליטו לפני זמן רב לתת לתמונות של טלסקופ החלל האבל נאמנות מרבית למה שהעין הייתה רואה. לכן הצבעים בתמונות של האבל, במיוחד בפרויקט "מורשת האבל" (Hubble Heritage), מציאותיים למדי. איך יוצרים תמונה ב"צבעים אמיתיים" בעזרת CCD? כמו בצילום, משלבים שתיים או שלוש חשיפות של ה-CCD, דרך מסננים בצבעים שונים, לתמונה צבעונית אחת. תמונות באורכי גל שמחוץ לתחום הנראה הן מעצם הגדרתן בצבעים מדומים, כי העין אינה קולטת את הקרינה הזו! אבל בדרך כלל מנסים לשמור על הסדר של הספקטרום האלקטרומגנטי: למשל, אורכי הגל הארוכים של האינפרה-אדום מוצגים באדום, והקצרים יותר בכחול.
→ הסעיף הקודם: 10.22 אופטיקה אדפטיבית | הסעיף הבא: 10.24 מידע דיגיטלי ←