באדיבות NASA
טלסקופ החלל האבל תרם לכל תחומי האסטרונומיה, ממערכת השמש ועד הגלקסיות הרחוקות ביותר. בעיני הציבור הוא מוכר כל כך, שאנשים רבים חושבים שזה המתקן האסטרונומי היחיד ברמה עולמית. למעשה, הוא פועל בסביבה תחרותית מאוד, לצד מצפי חלל אחרים וטלסקופים גדולים בהרבה על הקרקע. אף תחום באסטרונומיה אינו "שייך" לו, אבל הוא תרם תרומות חשובות לכולם: הוא תרם לחקר מערכת השמש ולאפיון פלנטות חוץ-שמשיות, צפה בלידתם ובמותם של כוכבים בפירוט חסר תקדים, חלק כבוד למי שנקרא על שמו, אדווין האבל, בתמונות מרשימות של גלקסיות קרובות ורחוקות, וקבע במדויק גדלים חשובים בקוסמולוגיה – ובהם הגודל, הגיל וקצב ההתפשטות של היקום.
באדיבות NASA
אם מדרגים לפי גודל המראה, האבל אפילו לא היה נכנס לחמישים הטלסקופים האופטיים הגדולים בעולם. העליונות שלו נובעת משלושה גורמים, שכולם קשורים למיקום שלו במסלול סביב כדור הארץ. הראשון: הוא משוחרר מההשפעות של האטמוספירה, שמטשטשות ומסתירות. טלסקופים על הקרקע יוצרים בדרך כלל תמונות גדולות בהרבה ממה שהאופטיקה שלהם מאפשרת, כי התנועות הסוערות באטמוספירה העליונה מערבבות את האור ומורחות את התמונה. האבל רואה חד פי עשרה מטלסקופ בגודל דומה על הקרקע. השני: במסלול סביב כדור הארץ השמיים חשוכים הרבה יותר, וזה משפיע על הניגודיות ועל העומק של התמונה. ההבדל שאולי תראו כשתעברו ממרכז עיר לכפר או להרים הוא רק חלק מהסיפור: הזוהר הטבעי של האטמוספירה וזיהום האור משפיעים אפילו על השמיים החשוכים ביותר על פני כדור הארץ. השלישי: טלסקופ במסלול יכול לקלוט אורכי גל שהאטמוספירה בולעת בחלקם, או אפילו לגמרי. האבל ניצל את היתרון הזה, ועבד גם באורכי גל אינפרה-אדומים ארוכים ובאורכי גל אולטרה-סגולים קצרים, שהעין אינה רואה.
האבל שוגר ב-1990, והוא כבר בעשור הרביעי של פעולתו. קל להתייחס כמובן מאליו לתמונות היפות שמתפרסמות ממנו כמעט כל שבוע, אבל הדרך של משימת הדגל של נאס"א לא הייתה קלה. ב-1946 כתב פרופסור לאסטרונומיה מאוניברסיטת ייל, לימן ספיצר, מאמר שפירט את היתרונות של טלסקופ במסלול סביב כדור הארץ לתצפיות עמוקות ביקום. את הרעיון העלה עוד קודם, ב-1923, הרמן אוברת, מחלוצי הטילים המודרניים. ב-1965 מונה ספיצר לעמוד בראש ועדה שתגדיר את המטרות המדעיות של מצפה בחלל, וסוכנות החלל הצעירה, נאס"א, הייתה אמורה לספק את הטיל ואת התמיכה במשימה. נאס"א כבר הראתה את הפוטנציאל הגדול של אסטרונומיה בחלל, אבל גם את הסיכונים: שתיים מארבע המשימות האסטרונומיות הראשונות שלה נכשלו. אחרי שהאקדמיה הלאומית למדעים חזרה ב-1969 על תמיכתה בטלסקופ בחלל, התחילה נאס"א במחקרי תכנון. אבל העלות המשוערת הייתה 400 עד 500 מיליון דולר, והקונגרס סירב לממן את הפרויקט ב-1975. האסטרונומים התארגנו מחדש, נאס"א צירפה את סוכנות החלל האירופית כשותפה, והטלסקופ הוקטן ל-2.4 מטרים. אחרי השינויים האלה, ובתג מחיר של 200 מיליון דולר, אישר הקונגרס את המימון ב-1977, והשיגור נקבע ל-1983. אבל באו עוד עיכובים. הייצור של המראה הראשית היה מאתגר מאוד, והמערכת האופטית כולה הורכבה רק ב-1984 – ועד אז השיגור נדחה ל-1986. ואז נקלע הפרויקט כולו לחוסר ודאות, בעקבות האסון של מעבורת החלל צ'לנג'ר, בינואר 1986. כשטיסות המעבורות התחדשו, נוצר תור ארוך של משימות, ועוד שנים חלפו.
באדיבות NASA
האבל שוגר לבסוף ב-24 באפריל 1990, במעבורת דיסקברי. כמה שבועות אחרי שהמערכות הופעלו ונבדקו, השמחה התחלפה בתדהמה: המדענים בחנו את התמונות הראשונות, וראו שהן מטושטשות מעט. אפשר היה עדיין לעשות מדע, אבל המטרות המקוריות נפגעו. במקום להתמקד לנקודה חדה, חלק מהאור נמרח ל"הילה" גדולה ומכוערת. לצורת המראה הראשית הייתה טעות: היא הייתה שטוחה מדי בשוליים בשיעור זעיר – כ-1/50 מעובי שערה. המראה של האבל עדיין הייתה המראה המדויקת ביותר שנבנתה אי פעם – אבל היא הייתה שגויה בדיוק רב. בעיית "הסטייה הכדורית" היא אולי היסטוריה עתיקה היום, אבל בזמנו היא הייתה סיוט תדמיתי לנאס"א: משימת הדגל שלה הפיקה רק תמונות מטושטשות. פרשנים ומנחי תוכניות אירוח לעגו לטלסקופ, ודייוויד לטרמן הציג בתוכנית שלו רשימת "עשרת התירוצים" לתקלה.
מה השתבש? כשחברת פרקין-אלמר השחיזה וליטשה את המראה הראשית, היא השתמשה במכשיר אופטי קטן כדי לבדוק את צורת המראה. שניים מהרכיבים במכשיר הזה הוצבו במרחק שגוי של 1.3 מילימטרים, ולכן המראה יוצרה בצורה שגויה. והטעות רק החמירה: שתי בדיקות נוספות של פרקין-אלמר הצביעו על הבעיה, אבל תוצאותיהן נפסלו כשגויות! נאס"א לא דרשה בדיקה בלתי תלויה של המראה הראשית, והטלסקופ המורכב כולו לא נבדק לפני השיגור, בגלל לחצי תקציב. נאס"א הובכה מהכישלון, וועדת החקירה הרשמית שלה סיכמה זאת בקצרה: "ההסתמכות על שיטת בדיקה אחת הייתה תהליך פגיע בבירור לטעות פשוטה". זו בדיוק חסכנות במקום הלא נכון. והדרך שבה בעיה קטנה הפכה לבעיה ענקית מזכירה את החרוז האנגלי על המסמר שבגללו אבדה הפרסה – ובסוף אבדה הממלכה (ראו 9.16).
באדיבות NASA
הבעיה תוקנה ב-1993. עזר לכך שהפגם במראה היה חמור, אבל פשוט יחסית: האתגר היה לתכנן רכיבים עם אותה טעות בדיוק, אבל בכיוון ההפוך – בעצם, לתת לטלסקופ משקפיים. התקנת האופטיקה המתקנת הייתה כנראה המשימה המאתגרת ביותר לאסטרונאוטים מאז הנחיתות של אפולו על הירח. שבעה אסטרונאוטים התאמנו אלפי שעות למשימה, ולמדו להשתמש בכמאה כלים שמעולם לא שימשו בחלל. הם ביצעו חמש הליכות חלל רצופות – שיא בזמנו – כל אחת מתישה ומסוכנת, ובמהלכן החליפו שני מכשירים, התקינו לוחות סולריים חדשים והחליפו ארבעה ג'ירוסקופים. משימת השירות הראשונה הייתה הצלחה מסחררת. היא גם השפיעה מאוד על הוויכוח הסוער בקהילת המדענים על תפקידם של בני אדם בחלל. נאס"א הימרה תמיד שהציבור יתלהב מהרעיון של החלל כמקום שבו נעבוד ובסופו של דבר נחיה. אבל אחרי ההצלחה של אפולו, העניין וההתלהבות של הציבור דעכו. רוב המדענים סבורים שזול ובטוח יותר לבנות משימות אוטומטיות, רובוטיות, מאשר לתחזק משימות בעזרת אסטרונאוטים. האבל, כמובן, תוכנן כך שאסטרונאוטים יוכלו לתחזק אותו, והבעיות שהם פתרו במסלול – יחד עם התגובה החיובית של הציבור (ורייטינג גבוה בשידורי הליכות החלל) – שכנעו רבים שהנוכחות האנושית חיונית ומעוררת השראה.
אחריה באו עוד משימות שירות (חמש בסך הכול, עד 2009). כל אחת מהן חידשה את המתקן ושמרה עליו בחזית המחקר האסטרונומי. כל המכשירים המקוריים הוחלפו, וכך גם המחשבים, מערכת החשמל וכמה ג'ירוסקופים. טלסקופ החלל האבל מזכיר את "ספינת תזאוס" – סיפור מימי קדם על ספינה שכל קרש וכל חלק עץ שלה הוחלפו בזמן שהפליגה בים.
החידוש המתמיד של האבל הוא חלק חשוב מההשפעה המדעית שלו. המכשירים שנבנו לו חדשניים, והתחרות על זמן תצפית בו עזה כל כך, שרק אחת משמונה הצעות מאושרת. לכל זה יש מחיר כבד. קשה להעריך את העלות הכוללת של האבל, כי לא ברור כמה ממנה לייחס לשיגורי המעבורות ולפעילות האסטרונאוטים, אבל עלות של 10 מיליארד דולר על פני 30 שנה כנראה אינה רחוקה מהאמת. לשם השוואה, כשהבנייה התחילה התקציב היה 400 מיליון דולר, וביום השיגור העלות כבר הגיעה ל-2.5 מיליארד דולר. לעומת טלסקופים של 4 מטרים על הקרקע, גדולים ממנו מעט, האבל מניב פי 15 יותר ציטוטים מדעיים (מדד גס אחד להשפעה על תחום מחקר), אבל ההפעלה והתחזוקה שלו יקרות פי 100. בלי קשר לעלות, האבל מציב רף גבוה מאוד לכל טלסקופ חלל שיבוא אחריו. כפי שאמר מלקולם לונגייר, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת קיימברידג' ויו"ר מועצת המכון למדע טלסקופ החלל לשעבר: "לטלסקופ החלל האבל הייתה, בלי ספק, השפעה ציבורית גדולה יותר מזו של כל משימה אחרת של אסטרונומיה בחלל אי פעם."
→ הסעיף הקודם: 10.26 טלסקופים בחלל | הסעיף הבא: 10.28 אינטרפרומטריה ←