באדיבות ויקיפדיה
בעבר הרחוק עוררו אבנים שנפלו מהשמיים יראה. מטאוריטים נמצאו קבורים יחד עם חפצים של ילידים אמריקאים במקסיקו, ושבט באלסקה ראה במטאוריט נכס מקודש. על אבן שסגדו לה במקדש ארטמיס (דיאנה) באפסוס – אחד משבעת פלאי תבל בעת העתיקה – סופר שנפלה מהשמיים. גם "האבן השחורה", שהוצבה כבר בסביבות שנת 600 לספירה או קודם לכן בכעבה שבמכה, המקום המקודש לאסלאם, היא לפי ההשערה מטאוריט. למטאוריטים הייתה אפילו השפעה על ההיסטוריה: ב-1492 נפל מטאוריט באנסיסהיים שבאלזס (היום בצרפת). מקסימיליאן, "מלך הרומאים", שהה בקרבת מקום, וראה בנפילה אות לכך שעליו לצאת למסע צלב.
באדיבות ויקיפדיה
גם כשלא ידעו מאיפה הגיעו, היה ברור לרוב שמדובר במשהו יוצא דופן. למטאוריטים יש לעיתים קרובות קליפה מותכת למחצה, ורבים מהם כבדים בהרבה מסלעים רגילים באותו גודל, כי יש בהם הרבה ברזל וניקל. עבר זמן רב עד שנמצא הסבר מדעי לאבנים המוזרות האלה. במאה ה-18 חשבו עדיין חוקרי טבע רבים שהרעיון של אבנים שנופלות מהשמיים הוא אמונה טפלה. אבל מדען אחד החליט לחקור את העניין לעומק, במקום לפסול אותו. ב-1794 דיווח הפיזיקאי הגרמני ארנסט כלדני שהאבן מאנסיסהיים ו"אבנים שמימיות" אחרות דומות זו לזו, ושונות מסלעים ארציים רגילים. הוא הסיק שהמטאוריטים "אכן נפלו מהשמיים".
באדיבות ויקיפדיה
המסקנה הזו עוררה מחלוקת, ורבים עדיין סירבו לקבל שמקור האבנים בשמיים. לפי הסיפור, כששמע תומס ג'פרסון, בעצמו חוקר טבע מוכשר, שמטאוריט נפל בקונטיקט, הוא התבדח: "קל יותר להאמין שפרופסורים מניו אינגלנד משקרים, מאשר שאבנים נופלות מהשמיים". האקדמיה הצרפתית – מעוז החשיבה הרציונלית – פסלה את המטאוריטים כאמונה טפלה. אבל כשב-1803 התפוצץ מטאוריט מעל עיירה צרפתית (ל'אגל) והמטיר על האזור אבנים, שלחה האקדמיה את הפיזיקאי הנודע ז'אן-בטיסט ביו לחקור את המקרה. הדוח שלו הפך לאחד המסמכים החשובים בתולדות המדע. ביו בנה שרשרת ראיות שאי אפשר להפריך: עדויות של עדי ראייה, מדידות של שטח הנפילה, כ-12 קמ"ר, ודגימות של המטאוריטים עצמם. הדוח הזה היה חשוב מאוד בביסוס העובדה שאבנים אכן נופלות מהשמיים.
באדיבות ויקיפדיה
סלעים בחלל אולי נראים רחוקים מענייני בני האדם, ובדרך כלל הם אכן רחוקים – אבל כשהם מתנגשים בכדור הארץ, השפעתם עלולה להיות חזקה. בכדור הארץ יש עדויות להרס שגורמות פגיעות של מטאוריטים (בצורת מכתשים), אבל מפגשים של בני אדם עם מטאוריטים נופלים נדירים מאוד. כמעט אין עדויות מהימנות לאדם שנהרג ממטאוריט בהיסטוריה המתועדת (עדות נדירה אחת היא ממסמכים עות'מאניים, על אדם שנהרג ב-1888 בעיראק). לפי סיפור מפורסם, ב-1911 נהרג כלב מהמטאוריט שנפל בנַחְלָה שבמצרים. במאה השנים האחרונות היו כמה "מפגשים קרובים" בארצות הברית. ב-1938 שמעה אישה באילינוי חבטה במוסך, ומצאה מטאוריט מונח על מושב המכונית שלה. כמה שנים אחר כך נפגעה אישה באלבמה ממטאוריט שניתז וחבט בירכה. ב-1971 נפגע בית בווטרספילד שבקונטיקט – ו-11 שנים אחר כך נפגע בית נוסף, במרחק של כקילומטר וחצי בלבד! ב-1991 שמעו שני נערים בנובלסוויל שבאינדיאנה שריקה וחבטה, והביטו מטה: על המדרכה, בגומה קטנה, היה מונח מטאוריט בגודל של כ-10 ס"מ. שנה אחר כך מצאה אישה מטאוריט במשקל של יותר מ-12 ק"ג, שחדר דרך תא המטען של מכונית השברולט מליבו שלה, מדגם 1980. הציעו לה 69,000 דולר תמורת המכונית ההרוסה – הרבה יותר משהייתה שווה לפני הפגיעה! אבל אל תדאגו: הסיכוי שמטאוריט יפגע בכם זעיר. מבחינה סטטיסטית, האמבטיה שלכם מסוכנת בהרבה.
מטאוריטים גדולים נדירים: בכל שנה נמצאים רק מטאוריטים ספורים בגודל של סלע גדול. ב-1972 גוף במשקל של מאות עד אלפי טונות כמעט פגע בכדור הארץ: הוא "קיפץ" מעל האטמוספירה העליונה, כמו אבן שמקפצת על פני בריכה. הוא צולם מהקרקע, ולווייני ריגול של חיל האוויר האמריקאי זיהו אותו. אילו חדר לאטמוספירה במקום לקפץ בחזרה לחלל, הוא היה גורם לפיצוץ בעוצמה של פצצה מעל קנדה. גופים במשקל של מאות אלפי טונות, כמו זה שגרם לפיצוץ בטונגוסקה ב-1908, גדולים מספיק כדי לגרום לפיצוץ בעוצמה של פצצה גרעינית (אבל בלי קרינה רדיואקטיבית). זה קורה בממוצע פעם בכמה מאות שנים. פיצוץ דומה, קטן יותר, אירע ב-2013 מעל צ'ליאבינסק שברוסיה. פיצוצים גדולים עוד יותר, שקורים בהפרשים של אלפי שנים, יכולים ליצור מכתשים ברוחב של קילומטרים רבים.
באדיבות ויקיפדיה
מטאוריטים גדולים רבים כבר זוהו, אבל המדענים מחפשים כל הזמן עוד. גשם דק של מטאוריטים, בגדלים מגרגר אבק ועד חלוק אבן, מגיע לפני השטח של כדור הארץ כל הזמן. ברוב המקומות קשה להבחין בהם, כי הם נראים לעיתים קרובות כמו סלעים רגילים, אבל על הקרח הכחלחל-לבן של אנטארקטיקה הם בולטים. מדענים יוצאים לשם באופן קבוע ומחפשים אותם על פני הקרח, כדי לאסוף עוד מהעדויות היקרות האלה מהחלל. אזור חיפוש פופולרי נוסף הוא מדבר סהרה בצפון-מערב אפריקה, שבו נמצאו בעשורים האחרונים מטאוריטים מעניינים רבים על פני החול המשתנה.
הרבה ממה שאנחנו יודעים על אסטרואידים בא מהמטאוריטים. לפי העדויות של היום, רובם שברים של אסטרואידים שחוצים את מסלול כדור הארץ, שהושלכו מהחגורה הראשית. כך, בזכות צירוף מקרים מבורך, אנחנו מקבלים "דוגמאות חינם" של חומר שנשאר מהיווצרות מערכת השמש – ולפעמים אפילו דגימות של פלנטות אחרות! הן מאפשרות לנו לשחזר רבים מהתהליכים שהובילו להיווצרות כדור הארץ והפלנטות האחרות.
→ הסעיף הקודם: 8.16 ההרכב של האסטרואידים | הסעיף הבא: 8.18 מקורם של המטאוריטים ←