בכל שנה מזוהים בטעות אלפי סלעים כמטאוריטים. אנשים רבים מניחים שכל סלע מוזר למראה שהם מוצאים הוא מטאוריט. האמת היא שהמטאוריטים הם לא רק סוג הסלע הנדיר ביותר, אלא שלעיתים קרובות הם נראים רגילים למדי. יש כמה סימנים שלפיהם אפשר לזהות מטאוריט במבט, אבל בדרך כלל רק מדען מיומן, שבודק דגימה של הסלע במעבדה, יכול לקבוע אם מקורו באמת מחוץ לכדור הארץ. כמובן, אם ראיתם בעיניכם סלע נופל מהשמיים, סביר מאוד שזה מטאוריט. מקרה כזה נקרא "נפילה", בניגוד ל"מציאה" – מטאוריט שנמצא כשכבר היה מונח על הקרקע.
באדיבות ויקיפדיה
הסימן הבולט ביותר של מטאוריט שנפל זה עתה הוא "קרום ההתכה": שכבה מבריקה, חומה-כהה או שחורה, על פני המטאוריט. בגלל התנועה של הגופים הבין-פלנטריים במסלוליהם ביחס לכדור הארץ, הם פוגעים בו במהירויות גבוהות מאוד, בדרך כלל 11 עד 60 קילומטרים לשנייה (כ-40,000 עד 216,000 קמ"ש). במהירויות כאלה האוויר שלפני הגוף נדחס ומתלהט, והשכבה החיצונית של המטאוריט נמסה. טיפות של סלע נוזלי ניתזות ממנו בזמן שהוא חוצה את האטמוספירה, ומשאירות על פניו גומות אופייניות, דמויות טביעות אצבע. גרגרי אבק וחלקיקים עד גודל של אפונה נשרפים לפני שהם מגיעים לקרקע, אבל גופים גדולים יותר עשויים לא להתפרק ולהישרף לגמרי, ושבר (או שברים!) מהם עשוי להגיע לקרקע. המטאוריטים חוצים את האטמוספירה מהר מכדי שהפנים שלהם יתחמם הרבה, ולכן הסיפורים על מטאוריטים שנשארו לוהטים שעות אחרי הנפילה אינם נכונים. השכבה החיצונית המותכת מתקררת מהר, ויוצרת קרום התכה דק, דמוי זכוכית. למטאוריטים ששכבו זמן רב על פני הקרקע אין לעיתים קרובות קרום התכה, כי השכבה הדקה והשבירה נשחקת בקלות.
באדיבות ויקיפדיה
רוב המטאוריטים שייכים לקבוצת המטאוריטים הסלעיים, ורובם כונדריטים. הכונדריטים הם הסלעים הקדומים והקדמוניים ביותר במערכת השמש. הם נקראים על שם כדוריות סלע זעירות שיש בהם, "כונדרולות". אם מסתכלים בהם מקרוב מאוד, רואים כדוריות בגודל של מילימטר בולטות מהסלע שסביבן. הכונדרולות היו במקור טיפות של סלע מותך, שריחפו בערפילית השמש, התקררו והתמצקו מהר, ואחר כך נכללו בגופים גדולים יותר, שהפכו לאסטרואידים. הכונדריטים שרדו מאז ראשית מערכת השמש – כלומר, האסטרואידים שהם היו חלק מהם (גופי האם שלהם) מעולם לא נתכו לגמרי, והחומר בהם לא נפרד לשכבות. מכיוון שהמתכת מעולם לא נפרדה לליבה, בכונדריטים מסוימים יש פיסות מתכת פזורות בכל הסלע. סוגים אחרים של כונדריטים עשירים בחומר פחמני כהה. בחלק מהם יש חומר אורגני (מולקולות מבוססות פחמן), ועדויות לכך שבעבר היו חשופים למים נוזליים – כנראה מקרח שנמס בגופי האם שלהם.
באדיבות ויקיפדיה
יש מטאוריטים סלעיים שאינם כונדריטים. הם שברים של הקרום של גוף אם שנתך, והחומר בו נפרד לשכבות. חלקם באים מאסטרואידים גדולים, שהיה בהם מספיק חום פנימי כדי ליצור פעילות געשית, וחלקם באים מפני השטח של גופים פלנטריים אחרים. כשהגיאולוגים חקרו את דגימות הירח שהובאו לכדור הארץ בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70, הם יכלו כעבור כעשור לזהות כמה סלעים מסתוריים שנמצאו על הקרח באנטארקטיקה – סלעים שלא התאימו לשום גיאולוגיה ארצית מוכרת. גם הם היו סלעי ירח! זו הייתה הוכחה שפגיעה של גוף מהחלל יכולה להעיף חומר מפני הירח, שינוע בחלל ואחר כך ייפול לכדור הארץ. באותה דרך יכולים להגיע אלינו גם סלעים ממאדים. מאז שהבנו זאת נמצאו מאות מטאוריטים ממאדים. במבט ראשון קשה להבדיל בינם לבין סלעים ארציים, כי הם נראים דומים מאוד: הם נוצרו באותם תהליכים גיאולוגיים, ולכן יש בהם רוב אותם מינרלים ואותם מרקמים כמו בסלעי כדור הארץ.
מטאוריטי ברזל נדירים, אבל הרבה יותר קל לזהות אותם. הם סגסוגות צפופות מאוד של ברזל כמעט טהור עם מעט ניקל. כשהמתכת התמצקה, נוצרו בה גבישים, שאפשר לראות בצורת "דוגמת וידמנשטטן" האופיינית, כשמלטשים משטח של מטאוריט ברזל וצורבים אותו בחומצה חלשה. גם המטאוריטים האלה הם דגימות של גוף שהחומר בו נפרד לשכבות – במקרה הזה, של הליבה המתכתית. בשלב כלשהו, אחרי שגוף האם נפרד לליבה, מעטפת וקרום, הוא עבר התנגשות חזקה מספיק כדי לנפץ אותו. חלק מהשברים, שהיו במקור בליבה, הושלכו למסלולים שחוצים את מסלול כדור הארץ, ונחתו לבסוף על פני הפלנטה שלנו. החללית פסיכה של נאס"א, ששוגרה ב-2023 אל האסטרואיד העשיר במתכת 16 פסיכה, אמורה לעזור לנו להבין את מקורם של מטאוריטי הברזל.
הסוג האחרון, והנדיר ביותר, של מטאוריטים הוא שילוב של סלע וברזל. החלק הסלעי שלהם עשוי בדרך כלל ממינרל שנקרא אוליבין – אותו מינרל שמרכיב את רוב המעטפת של כדור הארץ. גם הסלעים האלה הם דגימות של אסטרואיד שהחומר בו נפרד לשכבות, כנראה מהגבול שבין הליבה המתכתית למעטפת האוליבין.
לא כל המטאוריטים שייכים בבירור לקטגוריה אחת. מטאוריטים ברקציים (ברקציה היא סלע שעשוי שברים של סלעים אחרים, שהתלכדו) יכולים להיות תערובת של כל הסוגים שתוארו כאן. הם נוצרים כששברי סלעים, לעיתים מסוגים שונים מאוד, מתערבבים ומתרתכים לסלע אחד בלחץ ובחום. השבירה וההיתוך האלה קורים כששני אסטרואידים מתנגשים – עוד הוכחה להיסטוריה האלימה של אסטרואידים רבים. ומכיוון ששני סוגים שונים של אסטרואידים עלולים להתערבב בהתנגשות, יכולים להיות במטאוריט ברקציה כמה סוגים של סלעים.
→ הסעיף הקודם: 8.18 מקורם של המטאוריטים | הסעיף הבא: 8.20 אירוע טונגוסקה ←