לכאחוז אחד מכלל הגלקסיות (ול-10% מהגלקסיות הפעילות) יש פליטת רדיו חזקה במיוחד. עד 1944 גילה האסטרונום החובב גרוט רבר (Grote Reber) מקורות רדיו חזקים בקבוצות הכוכבים קשת, קסיופאה וברבור. מקור הרדיו בקשת, קשת A*, מתאים למרכז הגלקסיה, ומקור הרדיו בקסיופאה – לשארית של סופרנובה. אבל את מיקומו של מקור הרדיו בברבור לא הצליחו לקבוע במדויק עד תחילת שנות ה-50, כשוולטר באדה ורודולף מינקובסקי מצאו גלקסיה חיוורת, שנראית מעוותת, בדיוק במקום בשמיים שבו נמצא מרכז פליטת הרדיו. ברבור A (Cygnus A), מקור הרדיו הבהיר ביותר בקבוצת הכוכבים ברבור, הייתה גלקסיית הרדיו הראשונה שהתגלתה. נגיהות הרדיו שלה גדולה פי 10 מיליון מזו של שביל החלב. לגלקסיה האליפטית הזו יש גרעין רדיו בהיר במרכז, שמיקומו תואם בדיוק את מיקום הגלקסיה כפי שהיא נראית באור נראה. לברבור A יש גם זוג סילוני רדיו – אחד מהם נראה רק בקושי – שמחברים את הגרעין לשתי אונות רדיו ענקיות. לאונות יש מבנה מורכב: אזורים גדולים של פליטה קלושה, ופליטה עזה בשוליים החיצוניים. ברבור A נמצאת במרחק של כ-230 מגה-פרסק, כ-750 מיליון שנות אור. ובכל זאת היא פולטת גלי רדיו חזקים מספיק כדי שאסטרונומים חובבים יוכלו לקלוט אותם בציוד ביתי!
היום אנחנו מוצאים פליטת רדיו גם בגלקסיות ספירליות גדולות וגם בגלקסיות אליפטיות גדולות. במקרים מסוימים הפליטה קשורה בעיקר לגרעין הגלקסיה, ובמקרים אחרים – לחומר שנורה מהגלקסיה בסילונים דרמטיים. (בטלסקופי רדיו רגישים מאוד אפשר למצוא פליטת רדיו גם מאזורים של יצירת כוכבים, אבל יצירת כוכבים אינה הופכת גלקסיה לגלקסיה פעילה). גלי הרדיו העזים שמגיעים מכמה גלקסיות הם דוגמה לקרינה לא תרמית, ובמיוחד לקרינת סינכרוטרון. קרינת סינכרוטרון נפלטת מחלקיקים טעונים שנעים במסלול מעוקל בהשפעת שדה מגנטי, ולכן הם מואצים. בגלקסיות פעילות, החומר החם, ובדרך כלל הטעון חשמלית, שנע במסלול בדיסקת הספיחה יכול ליצור שדות מגנטיים חזקים מאוד, וחלקיקים טעונים שמסתחררים סביב קווי השדה פולטים קרינת סינכרוטרון. כך גם עובד משדר רדיו: אלקטרונים שרצים הלוך ושוב לאורך תיל יוצרים גל רדיו. אם מעבירים אנרגיה לגז חם שעובר בו שדה מגנטי, האלקטרונים מסתחררים סביב קווי השדה המגנטי במהירות קרובה למהירות האור, ומאבדים אנרגיה בפליטת קרינת סינכרוטרון. הפרוטונים מסיביים מדי ואינם "זריזים" מספיק כדי להסתחרר מהר כל כך, ולכן הם פולטים מעט קרינת סינכרוטרון.
קרינת סינכרוטרון משתנה: כשמקור האנרגיה שמאיץ את האלקטרונים משתנה, גם כמות קרינת הסינכרוטרון יכולה להשתנות מאוד. כשחלקיקים שהואצו במהירות לאנרגיות גבוהות נעים בשדה מגנטי, הם פולטים ספקטרום רחב של קרינה, בלי שיא בשום אורך גל מסוים. אורך הגל הקצר ביותר בספקטרום הלא תרמי תלוי באנרגיה הגבוהה ביותר של האלקטרונים: ככל שהאנרגיה גבוהה יותר, אורך הגל קצר יותר. באלקטרונים יחסותיים מאוד, שמהירותם 99.9% ממהירות האור, הספקטרום יכול להגיע עד קרני רנטגן או קרני גמא. מאיצי החלקיקים של הטבע במרכזי הגלקסיות טובים הרבה יותר ממכשירים מעשה ידי אדם, כמו מאיץ ההדרונים הגדול של CERN בז'נבה.
מלבד קווי פליטה רחבים ופליטת רדיו חזקה, לגלקסיות פעילות יש לעתים קרובות צורה משונה. הדוגמה הקלאסית היא הגלקסיה הלא-סדירה M82, שיש בה כמויות גדולות של גז ואבק במרכז, ושממרכזה נפלטים סיבים כאוטיים של גז מעורר. (היום ידוע שהפעילות ב-M82 נובעת בעיקר מהתפרצות של יצירת כוכבים, ולא מחור שחור פעיל). צילום ברזולוציה גבוהה של טלסקופ החלל האבל מראה שבגלקסיית סייפרט NGC 1275 – גלקסיה אליפטית בעלת צורה משונה בצביר פרסאוס – יש צבירים כדוריים צעירים וכחולים. נראה שהיווצרותם קשורה לאירועים האלימים שמתרחשים בגרעין. מבט מקרוב בגלקסיה המשונה Arp 220 מגלה צבירי כוכבים צעירים ענקיים ליד הגרעין. לא כדאי לקשור צורה מסוימת – ספירלית או אליפטית – לפעילות בגרעין, אבל צורות משונות ומשובשות נפוצות בגלקסיות פעילות. המוזרויות האלה יכולות לנבוע מיחסי גומלין של הגלקסיות זו עם זו ועם החומר שבין הגלקסיות. גם לכמה גלקסיות שנראות רגילות יש גרעינים פעילים. אבל האסטרונומים גילו קשר סטטיסטי חזק למדי בין יחסי גומלין בין גלקסיות (כפי שהם מתגלים בצורה המשונה) לבין פעילות בגרעין. נראה שיחסי הגומלין יכולים להסיע חומר אל האזור המרכזי של הגלקסיה ולתדלק את החור השחור העל-מסיבי, וכך להפוך אותו לגרעין גלקטי פעיל.
→ הסעיף הקודם: 16.16 גלקסיות פעילות | הסעיף הבא: 16.18 גילוי הקוואזרים ←