לפחות מחצית מהכוכבים הדומים לשמש שנראים בשמים כבודדים הם למעשה כוכבים כפולים או מערכות מרובות. אבל כשמביאים בחשבון את המספר הגדול של ננסים, שלהם יש פחות בני לוויה, מתברר שלכשליש מכל הכוכבים יש בני לוויה. רבים מהם נוצרו כנראה מאינטראקציות בין כוכבים בצבירים חדשים וצפופים, וחלקם אולי בדרכים אחרות. אפשר לגלות מערכות כפולות ומרובות בכמה דרכים. בכוכבים כפולים חזותיים רואים את שני הכוכבים, ואם התצפיות נמשכות מספיק זמן, אפשר לעקוב אחר המסלול שלהם. במקרים אחרים כוכב אחד חיוור מכדי שנראה אותו, או ששני הכוכבים קרובים מדי זה לזה מכדי להפריד ביניהם. ספקטרוסקופיה היא כלי רב עוצמה למדידת היסטי דופלר של הכוכבים שמקיפים זה את זה. כוכבים כפולים הם הדרך הטובה ביותר לקבוע תכונות מסוימות של כוכבים, כמו המסה והגודל.
העברת מסה במערכות כפולות קרובות יכולה לשנות את ההתפתחות של אחד הכוכבים או של שניהם. את העברת המסה ממיינים לפי האופן שבו החומר של הכוכב ממלא את משטח רוש – משטח דמיוני שתוחם את הגז שקשור בכבידה לכל אחד מהכוכבים. כשכוכב מתנפח לענק אדום וממלא את האונה שלו, גז יכול לזרום ממנו לכוכב השני, ולגרום להתלקחויות, לפליטת קרינת רנטגן, לנובות ולסופרנובות. העברת מסה במערכות כפולות יוצרת כמה מהתופעות המרהיבות ביותר באסטרונומיה.
באדיבות NASA
החלל אינו ריק: הוא מלא בדלילות באטומים ובמולקולות של גז, בגרגרי אבק, ואולי גם בגופים גדולים יותר, שמסתירים חלקית כוכבים רחוקים ומאדימים את האור שלהם. החלקיקים האלה אינם מפוזרים באופן אחיד בחלל הבין-כוכבי. ערפילית היא ריכוז של גז ואבק שכוכבים סמוכים מאירים. יש ערפיליות שזוהרות באור שפולטים אטומים מעוררים, יש שרק מחזירות את האור של כוכבים סמוכים, ויש שנראות כצלליות כהות על רקע רחוק. תהליכי הפליטה, הפיזור והבליעה נותנים לערפיליות צבעים שונים. ערפיליות עשויות מהחומר שממנו נולדים כוכבים, ושאליו הכוכבים הגדולים יותר פולטים חלק מהחומר שלהם כשהדלק שלהם אוזל. החומר בגלקסיה שלנו אינו מפוזר באופן אחיד וחלק. התווך הבין-כוכבי מתערבל כל הזמן, מתגבש לעננים, מתפזר ומופרע בהשפעת תהליכים כמו היווצרות כוכבים חדשים והתפוצצויות של כוכבים זקנים. אנחנו עדים למחזור קוסמי עצום: החומר הבין-כוכבי יוצר עננים, העננים מתכווצים לכוכבים, וכוכבים צעירים וזקנים פולטים את החומר שלהם, ממלאים מחדש את התווך הבין-כוכבי ומעשירים אותו.
באדיבות NASA
צבירים פתוחים ואגודות כוכבים הם קבוצות צעירות של כ-10 עד 1,000 כוכבים שזה עתה נוצרו, בדסקת הגלקסיה. כוכבים כאלה נוצרים בדסקה כל הזמן, והקבוצות הצעירות ביותר צעירות מהשמש פי מאות ויותר. צבירים כדוריים הם קבוצות זקנות של עד כמה מיליוני כוכבים, שנמצאות בנפח כדורי מעל מישור הגלקסיה ומתחתיו – ההילה הגלקטית. הכוכבים בצבירים הכדוריים נוצרו לפני 12 עד 13 מיליארד שנה, כך שהם מבוגרים מהשמש כמעט פי שלושה.
→ הסעיף הקודם: 14.15 הכחדה והאדמה בגלל אבק | הסעיף הבא: 14.17 צבירים פתוחים ←