באדיבות ESO
לצבירי כוכבים היה תפקיד חשוב ביותר במיפוי גלקסיית שביל החלב ובהבנת תולדותיה. אלה קבוצות של כוכבים שנוצרו בערך באותו זמן, ולכן אפשר למדוד את הגיל שלהן מדיאגרמות H-R. פיזור הכוכבים בשמים אינו איזוטרופי, ובספירות כוכבים (אחרי תיקון להסתרה הבין-כוכבית) אפשר למפות את גלקסיית שביל החלב. צבירים פתוחים ואגודות כוכבים משרטטים את המבנה השטוח של דסקת הגלקסיה, והצבירים הכדוריים מגדירים את ההילה הגלקטית הכדורית. יש גם קבוצה של כוכבים זקנים שמרוכזים קרוב למרכז שביל החלב ויוצרים את הבליטה הגלקטית. השמש נמצאת בדסקה, אבל רחוק ממרכזה, והיא אחד ממאות מיליארדי הכוכבים בגלקסיית שביל החלב.
השמש נמצאת בדסקה של גלקסיית שביל החלב. הכוכבים הבהירים וענני הגז שאנחנו רואים בשכנות השמש הם סימנים לכך שהיווצרות הכוכבים נמשכת. תבנית הזרועות הספירליות הופיעה כנראה אחרי כמה הקפות של הגלקסיה, אולי בתוך מיליארד שנה. בזרועות הספירליות התכווצו העננים הצפופים ביותר, והולידו אגודות וצבירים פתוחים. כל קבוצה התפרקה לכוכבים מפוזרים כמה מאות מיליוני שנים אחרי שנוצרה, אבל קבוצות כוכבים חדשות המשיכו להיווצר, כך שהגלקסיה שמרה על המראה הכללי שלה. סופרנובות פלטו גז מועשר ביסודות כבדים שנוצרו בתוך כוכבים, ולכן בדורות המאוחרים של הכוכבים יש יותר יסודות כבדים מאשר בכוכבים המוקדמים. כ-8 עד 9 מיליארד שנה אחרי שהגלקסיה נוצרה, נוצר באחת הזרועות הספירליות כוכב לא מיוחד – השמש שלנו – ובערפילית המאובקת שסביבו נולד כדור הארץ.
באדיבות ESO
קרוב למרכז הגלקסיה יש כוכבים זקנים ואדומים יותר, ברכיב שנקרא הבליטה. בלב הגלקסיה, מאחורי מסכים של אבק מסתיר, יש ריכוז מסה אפל – חור שחור על-מסיבי. היום אין ספק בקיומו: מסתו כ-4 מיליון מסות שמש, לפי המסלולים של כוכבים שמקיפים אותו (על המחקר הזה הוענק פרס נובל לפיזיקה ב-2020), וב-2022 פרסם צוות טלסקופ אופק האירועים (EHT) את התמונה הראשונה של סביבתו. בחלקים החיצוניים של הגלקסיה שוכנת צורה מסתורית עוד יותר: חומר אפל. מהירות הסיבוב של הכוכבים בדסקה נשארת גבוהה עד המרחקים הגדולים ביותר שנמדדו – ראיה לכך שרוב המסה של הגלקסיה נמצאת בהילה מורחבת. חומר אפל אינו פולט קרינה בשום אורך גל, והוא מגלה את עצמו רק בכבידה שלו. טבעו של החומר האפל הוא אחת החידות הגדולות של האסטרונומיה.
באדיבות NASA
הכוכבים בשמי הלילה שלנו חושפים את המקום המסוים שלנו בשביל החלב. אבל ההבנה שלנו את המבנה של שביל החלב מאפשרת לדמיין שאנחנו מעבירים את נקודת המבט למקום אחר בגלקסיה. באזור של היווצרות כוכבים, שמי הלילה היו מוארים בכוכבים צעירים ובחוטים עדינים של גז זוהר. עמוק בבליטה, או בצביר כדורי, השמים שלנו היו מלאים בכוכבים זקנים ואדומים. קרוב למרכז הגלקסיה, השמים שלנו היו בוהקים באור מסנוור של מיליוני כוכבים. וליד כוכב בודד בהילה, היינו משקיפים משמים כמעט ריקים מכוכבים על הספירלה היפהפייה של הדסקה.
→ הסעיף הקודם: 14.23 איזוטרופיה ואנאיזוטרופיה | הסעיף הבא: 15.1 גלקסיית שביל החלב ←