אין שתי גלקסיות זהות. בשמי הלילה אפשר למצוא גלקסיות בצורות שנעות מכתמים לא-סדירים ובהירים של כוכבים, דרך שבשבות מושלמות, ועד "כדורי צמר-גפן" משעממים. חלק ממה שמגדיר כל סוג של גלקסיה הוא תמהיל הרכיבים שלה. אין מאפיין אחד שמאחד את צורותיהן של הגלקסיות הקטנות, אבל המערכות הגדולות – כמו שביל החלב הספירלי שלנו וגלקסיות אליפטיות ענקיות כמו M87 – מתאפיינות בגוף כדורי של כוכבים (אצלנו זו הבליטה הגלקטית, וב-M87 זו הגלקסיה כולה) ובחור שחור על-מסיבי במרכז. מלבד המאפיינים המאחדים האלה, ייתכנו בהן גם מבנים משותפים אחרים.
באדיבות NASA
הרכיבים האלה של הגלקסיות הם משני סוגים בסיסיים: מבנים של כוכבים ושל גז, שבדרך כלל מחזיקים את עצמם בזכות הכבידה הפנימית שלהם, ומבנים בקנה מידה של הגלקסיה כולה. בין המבנים העצמאיים: צבירים כדוריים, צבירים פתוחים, אזורי יצירת כוכבים ועננים מולקולריים. בין המבנים בקנה מידה גלקטי: זרועות ספירליות, מוטות, טבעות ואפילו זנבות גאות. המבנים העצמאיים הם לפעמים אותו סוג של עצם בשלבי חיים שונים: עננים מולקולריים יכולים לקרוס לאזורי יצירת כוכבים, שהופכים לצבירים פתוחים כשתהליך יצירת הכוכבים מסתיים. מוצאם של הצבירים הכדוריים עדיין שנוי במחלוקת. המבנים בקנה מידה גלקטי נגרמים כנראה בדרך כלל מהפרעות כבידתיות, שיוצרות מבנים שאולי הם זמניים. גם טבעות וגם מוטות עשויים להיגרם מיחסי גומלין עם גלקסיות קטנות יותר, או להתפתח עם הזמן מאי-יציבות בתנועות הכוכבים בגלקסיה. ייתכן שהמוט של שביל החלב נגרם בידי ענני מגלן. ספירלות בעיצוב מפואר, כמו גלקסיית גלגל הרוח (M101), הן לעתים קרובות תוצאה של השפעת שכנה קרובה. זנבות גאות נוצרים במיזוגים של גלקסיות, ועשויים לבשר על הרס מוחלט שעוד צפוי.
באדיבות NASA/ESA
בסיווג גלקסיות מתחשבים האסטרונומים בדרך כלל רק בצורה הכללית של הגלקסיה (אליפטית או דמוית דיסקה), ובגלקסיות ספירליות בודקים גם אם יש מוט, ועד כמה הזרועות מלופפות. הגלקסיות הלא-סדירות נמצאות לגמרי מחוץ לשיטה. גלקסיות לא-סדירות גדולות נוצרות בדרך כלל במיזוגים "מבולגנים" של גלקסיות, ולעתים קרובות אפשר לראות בהן שרידים של המבנים של הגלקסיות המקוריות. גלקסיות לא-סדירות קטנות עשויות להיות לא יותר מגוש גבשושי, קשור בכבידה, של אזורי יצירת כוכבים, צבירי כוכבים וגז, שעוד לא התייצב בצורה כדורית או ספירלית.
מלבד הזרועות, הצבירים הפתוחים, הצבירים הכדוריים והגרעין או צביר הכוכבים המרכזי, יכולים לקשט גלקסיה עוד כמה מאפיינים. המאפיינים האלה, שהם בדרך כלל נדירים, כוללים מבנים שנוצרים בכוח הכבידה (ולעתים קרובות זמניים), כמו טבעות ומוטות, ומבנים שנובעים מכיוון ההסתכלות, כמו פסי אבק. כל אחד מהמבנים האלה, היפים לעתים קרובות, זמני בדרכו.
• פסי אבק: נראים לעתים קרובות בגלקסיות ספירליות. לפעמים הם צפופים כל כך, שהם חוסמים את אור הכוכבים שמאחוריהם. בשביל החלב, פסי האבק יוצרים שבילים כהים לאורך רצועת האור של שביל החלב בשמים. בפסי האבק יש חומר שאולי ישמש ליצירת דורות כוכבים בעתיד, אבל בינתיים הם מונעים מאיתנו להביט באור נראה מבעד לדיסקות הגלקטיות שבהן הם נמצאים. רק במקרים נדירים מאוד, זמן קצר אחרי מיזוג, רואים פסים כאלה בגלקסיות שאינן ספירליות.
באדיבות NASA/ESA
• מוטות גלקטיים: מוטות של כוכבים שיוצאים מגרעין הגלקסיה. הם קיימים בכשני שלישים מכל הגלקסיות הספירליות, ונמצאים גם בגלקסיות עדשתיות. מניחים שמוטות נוצרים מאי-יציבות כבידתית שמעוותת את גל הצפיפות הספירלי של הגלקסיה. לעתים קרובות מוטות נמצאים במערכות שיש להן שכנה קרובה. הדינמיקה של המוטות מסיעה גז לעבר מרכז הגלקסיה, בזמן שהמוט מתארך, ובגלל הגז הזה מתרחשת לעתים קרובות במוטות יצירת כוכבים רבה. לפי הדמיות מחשב, עם הזמן המוטות גדלים יותר מדי ומתפרקים, אבל ייתכן שהם נוצרים שוב מאוחר יותר. לפי חלק מהמודלים, מוטות יכולים להיווצר ולהתפרק במחזורים קצרים כשני מיליארד שנים. גם בגלקסיה שלנו יש כיום מוט מרכזי.
• טבעות גלקטיות: אחת התופעות הגלקטיות היפות ביותר, והמובנות פחות מכולן. הטבעות נמצאות בדרך כלל סביב המרכזים של גלקסיות ספירליות עם מוט, ויש בהן יצירת כוכבים רבה. הן נגרמות כנראה מיחסי גומלין בין גלקסיות, ומחזיקות מעמד כמה מיליארדי שנים בלבד. מלבד הטבעות הפנימיות האלה, בחלק מהגלקסיות – במיוחד בגלקסיות עדשתיות – יש טבעת חיצונית שמקיפה את המבנים הגלקטיים העיקריים, ובהם לעתים גם מוט שחוצה את כל הגלקסיה.
המאפיין האחרון, שנמצא בכל גלקסיה שנבדקה מקרוב עד כה, הוא חור שחור על-מסיבי. לכל הגלקסיות יש "בור" של פוטנציאל כבידתי, שמוביל לצפיפות כוכבים גבוהה מאוד במרכז. המצב הזה מתאים ליצירת חור שחור ולקיומו לאורך זמן; החור השחור גדל בזכות צבירה מהירה של גז וכוכבים באזור המרכזי, צבירה איטית יותר של גז מהחלל הבין-גלקטי, ומדי פעם תוספת של חור שחור מגלקסיה שכנה במיזוג. אף שהחורים השחורים האלה נמצאים בכל מקום, רוב הזמן הם רדומים ו"מורעבים" לדלק, ומתעוררים לפעילות רק פעם בעשרה מיליון שנים בערך. מסת החור השחור פרופורציונית למסת הכוכבים הזקנים בגלקסיה, והחורים השחורים המרכזיים האלה הם רק אחוז קטן מהמסה הכוללת של הגלקסיה (בדרך כלל פחות מאחוז אחד ממסת הבליטה).
→ הסעיף הקודם: 15.20 גלקסיות ננסיות ולא-סדירות | הסעיף הבא: 15.22 הקבוצה המקומית ←