שתיים מהתכונות הבסיסיות, הנצפות, של גלקסיה הן הגודל (הרדיוס) שלה והנגיהות (luminosity) שלה. אבל מדידת התכונות האלה אינה פשוטה, ולעתים קרובות היא מחייבת לקבוע גם את המרחק לגלקסיה. קשה גם להגדיר את הגודל הכולל או את הנגיהות הכוללת, כי הגלקסיות בדרך כלל פשוט נמוגות אל הרקע, ואין להן קצוות חדים. הביטו בכל צילום של גלקסיה ותראו שהאור דועך בהדרגה, עד שאי אפשר להבחין בינו לבין רמת הרקע של השמים. המקום שבו הדעיכה הזאת מתרחשת יכול להשתנות בצילומים רגישים יותר: ככל שמביטים עמוק יותר, הגלקסיות נראות גדולות יותר!
הדרך המקובלת למדוד קוטר היא לסכם את כל האור של הגלקסיה דרך צמצם (פתח מדידה) גדול מאוד, כך שהאור הכולל שנמדד כמעט אינו תלוי בגודל הצמצם; כלומר, הצמצם גדול מספיק כדי שרק מעט מאוד מהאור יוחמץ. אז מגדירים את הקוטר כגודל שמכיל מחצית מהאור הכולל (האחוז המדויק אינו חשוב, כל עוד הוא גדול ומיושם באופן עקבי בכל הגלקסיות). הגלקסיות שונות מאוד בגודלן. קוטרן של גלקסיות אליפטיות ולא-סדירות ננסיות יכול להיות כמה קילופרסקים בלבד, ואף פחות; כמה מהלוויינים של שביל החלב הם בגודל כזה. הדיסקות של גלקסיות ספירליות משתרעות על 10 עד 50 קילופרסק. הגלקסיות הגדולות ביותר ביקום הן גלקסיות אליפטיות ענקיות, שקוטרן מגיע עד 200 קילופרסק; האור צריך יותר מחצי מיליון שנה כדי לחצות אותן!
הנגיהות של גלקסיה נגזרת ישירות מהמרחק אליה ומהשטף (flux) שמגיע ממנה. כמו בגודל, גם מדידת השטף של עצם מורחב אינה פשוטה, כי אור הגלקסיה נחלש לעבר שוליה. משתמשים בשתי שיטות. הראשונה היא למדוד את השטף דרך צמצם גדול מספיק כך שכמעט שום אור אינו מוחמץ. השנייה מנצלת את העובדה שהאור של רוב הגלקסיות דועך עם המרחק מהמרכז בדרך פשוטה וצפויה: אפשר לבנות מודל מתמטי של התפלגות האור, ולחשב בעזרתו את השטף הכולל, ומכאן את הנגיהות. טווח הנגיהות של גלקסיות רחב מאוד: מפי 1011 ויותר מנגיהות השמש בגלקסיות אליפטיות ענקיות, ועד פי 105 מנגיהות השמש בלוויינים הזעירים של שביל החלב (ובגלקסיות החיוורות במיוחד שהתגלו בשנים האחרונות – פי אלפים בודדים בלבד). אילו היו הגלקסיות עשויות מכוכבים דומים לשמש, פירוש הדבר שיש בהן בין 100,000 ל-100 מיליארד כוכבים. אבל רוב הכוכבים הם כוכבים קלים, ננסים אדומים, ולכן המספרים האמיתיים גדולים פי עשרה בערך – ממיליון ועד טריליון כוכבים.
הנגיהות של גלקסיה אינה קשורה בקשר חזק לגודלה. אמנם גלקסיות גדולות פולטות יותר אור ממערכות ננסיות, אבל הפיזור בנגיהות הכוללת עבור גודל נתון עצום. יש גלקסיות קטנות עם ריכוזי כוכבים גבוהים מאוד, ויש גלקסיות גדולות ודלילות, שבהן הכוכבים פזורים באזור גדול של החלל. באופן כללי, האסטרונומים מעדיפים לדון ביחס שבין המסה לנגיהות של גלקסיות, שבו כן יש מתאם כשבוחנים גלקסיות מסוג אחד בלבד (למשל ספירליות או אליפטיות).
→ הסעיף הקודם: 15.23 זמן מעבר האור | הסעיף הבא: 15.25 יחס מסה–אור ←