האסטרונומים גילו עשרות אלפי אסטרואידים שמתקרבים למסלול כדור הארץ. הם נקראים "אסטרואידים קרובים לכדור הארץ" (NEA), ובאופן כללי יותר "גופים קרובים לכדור הארץ" (NEO), כי חלקם שביטים. שני הגדולים שבהם הם 1036 גנימד, בקוטר של כ-35 קילומטרים, ו-433 ארוס, באורך של כ-30 קילומטרים. ארוס מתקרב למרחק של כ-0.1 יחידה אסטרונומית ממסלול כדור הארץ, אבל אף פעם לא חוצה אותו. האסטרואידים שבאמת חוצים את מסלול כדור הארץ הם המסוכנים ביותר בטווח הקרוב. פגיעה של הגדולים שבהם הייתה גורמת לאסון עולמי, אבל לא סביר שזה יקרה במיליון השנים הקרובות.
ייתכן שהאסטרואידים הם האיום הגדול ביותר – וגם הצפוי ביותר – על יכולתו של כדור הארץ לקיים חיים. לפי הערכות האסטרונומים, גוף גדול מקילומטר פוגע בכדור הארץ בממוצע פעם בחצי מיליון שנה, ואסטרואידים קטנים יותר פוגעים לעיתים קרובות יותר. רוב האסטרואידים הקטנים ביותר נשרפים באטמוספירה, או מגיעים לקרקע כחצץ. אסטרואיד סלעי בקוטר של כ-50 מטרים מתפוצץ בדרך כלל באוויר, כמו בטונגוסקה ב-1908, ואילו גוף ברזל בגודל כזה מגיע לקרקע ויוצר מכתש גדול, כמו מכתש המטאור באריזונה. גופים בגודל כזה פוגעים בכדור הארץ בערך פעם בכמה מאות עד אלף שנה. פגיעות כמו זו של צ'ליאבינסק ב-2013 קורות כנראה פעם בכמה עשרות שנים, וגופים קטנים יותר, בגודל של מטרים ספורים, פוגעים באטמוספירה כמה פעמים בשנה.
אוכלוסיית הגופים שעלולים להיות מסוכנים בסביבת כדור הארץ משתנה כל הזמן. אסטרואידים אינם שורדים זמן רב במסלולים שחוצים את מסלול כדור הארץ: בדרך כלל, אחרי כעשרה מיליון שנה הם פוגעים בכדור הארץ, או שהכבידה שלו מסיטה אותם למסלולים חדשים. את מלאי הגופים הקרובים לכדור הארץ מחדשות כל הזמן הסטות דומות בידי פלנטות אחרות, ושברי אסטרואידים מושלכים שוב ושוב מהחגורה הראשית בכוח הכבידה של צדק האדיר. גופים קרובים אחרים הם שרידים של שביטים "כבויים", שאיבדו את הקרח שלהם וכבר אינם פעילים. כיום לא ידוע על אף גוף שמסלולו יביא אותו לפגיעה בכדור הארץ. (גם האסטרואיד 2024 YR4, שבתחילת 2025 נראה לזמן מה מסוכן, התברר שיחטיא את כדור הארץ). אבל הסקרים נמשכים.
סקרי שמיים הם תוכניות תצפית שמגלות ועוקבות אחרי גופים בין-פלנטריים שעלולים לסכן אותנו. כולם פועלים פחות או יותר באותה דרך: טלסקופ מצלם כמה פעמים את אותו אזור בשמיים, בהפרש של כמה דקות או שעות. תוכנת חיפוש מתוחכמת משווה את התמונות, וכל גוף שזז ביחס לכוכבי הרקע נבדק לעומק. ככל שנראה שהגוף זז מהר יותר, כך הוא קרוב יותר לכדור הארץ. זו אותה תופעה שרואים מחלון של מכונית נוסעת: עצמים קרובים, כמו שלטי דרכים, חולפים במהירות, ואילו הנוף הרחוק נראה כאילו הוא זז לאט.
באדיבות NASA/JPL
סקרי השמיים כוללים את ספייסווטש, עם שני טלסקופים ייעודיים בקיט פיק ליד טוסון שבאריזונה; את התוכנית NEAT בהוואי; את סקר LONEOS במצפה לואל בפלגסטף שבאריזונה; ואת סקר קטלינה, גם הוא באריזונה. (חלק מהסקרים האלה כבר הסתיימו). בשנים האחרונות התגלו אסטרואידים קרובים רבים בסקר Pan-STARRS בהוואי ובסקר ATLAS. טלסקופ חדש, "טלסקופ הסקר הסינופטי הגדול", ששמו שונה למצפה ורה רובין, עורך סקר שמיים גדול מהדור הבא. נאס"א תומכת בכל התוכניות האלה, וגם חיל האוויר האמריקאי מעורב בחלקן. ונאס"א מתכננת לשגר לחלל טלסקופ אינפרה-אדום ייעודי לחיפוש גופים כאלה, NEO Surveyor. אבל האיום מהחלל אינו רק עניין של ביטחון לאומי – הוא איום עולמי.
לכן הוקם בשנות ה-90 ארגון בין-לאומי שמוקדש לגילוי הגופים המסוכנים האלה. "שומרי החלל" (Spaceguard) הוא רשת פרטית של מצפים, אסטרונומים ואסטרונומים חובבים מכל העולם – מאירופה, מבריטניה, מארצות הברית, מיפן ומאוסטרליה. היעד שהוצב ב-1998 – למצוא עד 2008 90% מהגופים הקרובים לכדור הארץ שקוטרם גדול מקילומטר – הושג בערך ב-2011. גבול הגודל הזה נבחר כי פגיעה של אסטרואיד בקוטר קילומטר תגרום להרס עולמי, ואילו גופים קטנים יותר יגרמו "רק" לאסונות אזוריים. לפי ההערכות של היום, יש קרוב ל-1,000 גופים קרובים לכדור הארץ שקוטרם קילומטר או יותר, וכמעט כולם כבר ידועים. היעד הבא – לגלות 90% מהגופים הגדולים מ-140 מטרים – עדיין רחוק.
באדיבות NASA
מספר הגופים הקרובים הידועים גדל מאוד מאז שנות ה-90. ההתנגשות הדרמטית של השביט שומייקר-לוי 9 בצדק ב-1994 חיזקה את המודעות הציבורית לאיום של פגיעות מהחלל. גם האיום האקולוגי התבסס, כשהתקבלה יותר ויותר ההשערה שפגיעה מהחלל גרמה להכחדה ההמונית בסוף תקופת הקרטיקון. כדי להעריך את הסיכון בעתיד, הדרך הטובה ביותר היא להמשיך בסקרים שמגלים ומקטלגים את האסטרואידים הקרובים, עד שנכיר את כל אלה שגדולים מ-500 מטרים. חישוב המסלולים העתידיים שלהם יקבע מה הסיכוי לאיום רציני בעשורים או במאות השנים הקרובים. ובטווח הארוך, היכולת לשלוח חלליות לאסטרואידים האלה ולשנות מעט את המסלולים שלהם (ראו 8.21) עשויה להגן על הציוויליזציה מפני אסון עולמי.
תשומת לב רבה בתקשורת הוקדשה לאסטרואיד 99942 אפופיס. ב-13 באפריל 2029 יחלוף הסלע הזה, בקוטר של כ-350 מטרים, קרוב כל כך לכדור הארץ, שהוא יעבור בין כדור הארץ לבין לווייני מזג האוויר והתקשורת שמקיפים אותו. כל הנתונים מראים שב-2029 אין סכנה לחיים בכדור הארץ (אף שיש סיכוי קטן מאוד שהוא יפגע בלוויין). במשך זמן מה חששו שהוא יעבור דרך "חור מנעול" כבידתי – אזור קטן בחלל, שבו הכבידה של כדור הארץ תשנה את מסלולו כך שיפגע בכדור הארץ ב-2036. הסיכוי לכך היה קטן בהרבה מאחוז, וחישובים חדשים שוללים כל פגיעה במאה השנים הקרובות. החללית OSIRIS-APEX תגיע אליו ב-2029 ותחקור אותו מקרוב (ראו 8.24).
→ הסעיף הקודם: 8.13 אסטרואידים | הסעיף הבא: 8.15 צורת האסטרואידים ←