אדווין האבל היה אדם רב הישגים: הוא היה מתאגרף, מלגאי רודס (מלגה יוקרתית ללימודים באוניברסיטת אוקספורד) ועורך דין, לפני שפנה לאסטרונומיה. הוא הצטרף למצפה הר וילסון בדרום קליפורניה מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה. המצפה השלים זה עתה טלסקופ בקוטר 100 אינץ' (2.5 מטר), הגדול בעולם באותה עת. האבל כיוון במהירות את ה"עין" הגדולה הזאת אל הערפיליות, וצילם לוחות צילום בעומק ובחדות חסרי תקדים. כמו אחרים לפניו, הוא ראה שהערפיליות מתפרקות לאורם המשותף של כוכבים בודדים. האבל הלך רחוק יותר: הוא צילם את ערפילית אנדרומדה שוב ושוב במשך כמה חודשים, במטרה לגלות כוכבים משתנים בתוכה.
באדיבות ויקיפדיה
התצפיות של האבל הצליחו מיד, אף שהוא נשען במידה רבה על כישוריו של מילטון הומסון באיסוף הנתונים. הומסון היה נהג פרדות בזמן בניית מצפה הר וילסון; הוא נשאר במקום, היה לשרת, אחר כך לעוזר תצפיות לילי, ולבסוף ליד ימינו של האבל, שאין לו תחליף. האבל זיהה כמה משתנים קפאידים בערפילית אנדרומדה ומדד את זמני המחזור שלהם. בעזרת יחס זמן המחזור–נגיהות אפשר היה לחזות מכל זמן מחזור את הנגיהות של הקפאיד. האבל ידע שהאור נחלש ביחס הפוך לריבוע המרחק, ולכן יכול היה לחשב את המרחק לקפאידים, ומכאן לערפילית אנדרומדה שבה הם נמצאים. הוא הסיק שהערפילית נמצאת במרחק של כמיליון שנות אור (המרחק האמיתי, אחרי תיקון כיול הקפאידים בשנות ה-50, כ-2.5 מיליון שנות אור). האבל פרסם את תוצאותיו ב-1925, והאסטרונומיה השתנתה לעד: הנה הראיה שערפיליות רבות הן מערכות כוכבים עצומות, כפי שטען קרטיס בוויכוח של 1920.
בעבודתו ובתובנותיו על הגלקסיות נשען האבל על תרומתה של הנרייטה סוואן לוויט. לוויט עבדה במצפה הכוכבים של קולג' הרווארד כ"מחשבת" – אחת מקבוצת נשים בשכר נמוך שעשו את העבודה המייגעת אך החיונית של מדידת עצמים בלוחות צילום ומיונם. בשנת 1908 הבחינה, ובשנת 1912 פרסמה, קשר בין זמני המחזור לבין הנגיהות של סוג של כוכבים משתנים פועמים שנקראים קפאידים: ככל שזמן המחזור ארוך יותר, הכוכב מאיר יותר. הקשר הזה איפשר להעריך באופן אמין את המרחק לכל קפאיד. הארלו שאפלי השתמש בו כדי למפות את שביל החלב ולהראות שאיננו נמצאים במרכז הגלקסיה, ואדווין האבל השתמש בו כדי להראות שאנדרומדה היא מערכת כוכבים רחוקה מחוץ לשביל החלב. עבודתה נחשבת ראויה לפרס נובל; ב-1925 ביקש חבר באקדמיה השוודית להמליץ עליה לפרס, ורק אז התברר לו שמתה ב-1921.
הגילוי ב-1925 שהערפיליות הן גלקסיות של כוכבים הגדיל באופן דרמטי את ממדי היקום המוכר. קוטרו של שביל החלב כ-30 קילופרסק – לא פחות מ-100,000 שנות אור. האבל הראה שאנדרומדה רחוקה פי עשרה מכך (לפי המרחק המתוקן – פי 25). עד מהרה מצא גלקסיות אחרות במרחקים של מיליוני שנות אור, ובצילומיו נראו גלקסיות חיוורות עוד יותר, שאולי רחוקות עוד יותר. עבודתו של האבל העלתה את האפשרות של חלל אין-סופי – ריק בלתי נתפס, מלא אינספור מערכות כוכבים. ברוכים הבאים לממלכת הגלקסיות העצומה.
→ הסעיף הקודם: 15.12 הוויכוח בין שאפלי לקרטיס | הסעיף הבא: 15.14 מרחקים לגלקסיות ←