באדיבות ויקיפדיה
לפני כמאה שנה נחלקו האסטרונומים יותר ויותר בשאלת טבען של "הערפיליות". הערפיליות היו כתמי אור מטושטשים – חלקם חלקים וחסרי צורה וחלקם ספירליים – שפזורים בשמים. ויליאם הרשל ושארל מסייה קטלגו מאות מהן בסוף המאה ה-18. אסטרונומים רבים חשבו שהערפיליות הן עננים של גז או אזורי יצירת כוכבים בתוך שביל החלב, בדומה לערפילית אוריון. אחרים חשבו שאולי הן "יקומי איים" – אוספים עצומים של כוכבים, הרחק מעבר לגבולות שביל החלב.
באפריל 1920 ערכה האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית ויכוח בוושינגטון. הארלו שאפלי, אז ממצפה הר וילסון (ולימים מנהל מצפה הכוכבים של הרווארד), טען שהערפיליות הן גופים קרובים בתוך שביל החלב, ושהצורות הספירליות הן חומר מסתחרר באזורי יצירת כוכבים. שאפלי זיהה כוכבים משתנים מסוג קפאיד (ומשתנים קרובים להם) בצבירים כדוריים, והעריך את הנגיהות שלהם בעזרת יחס זמן המחזור–נגיהות; כך הצליח למדוד את המרחקים לצבירים כדוריים רבים. הוא מצא שהצבירים הכדוריים מתווים כדור עצום בחלל, והשמש רחוקה ממרכזו. שביל החלב של שאפלי היה עצום כל כך, שהוא חשב שלא ייתכנו בחלל גופים אחרים גדולים כמו הגלקסיה שלנו. בעיני שאפלי, שביל החלב היה היקום.
באדיבות ויקיפדיה
את עמדת המיעוט הציג הבר קרטיס ממצפה ליק. קרטיס האמין שבמיוחד את הערפיליות הספירליות אפשר להבין כמערכות כוכבים עצומות. הוא הצביע על כך שערפיליות רבות מתפרקות לנקודות אור רבות כשמביטים בהן בטלסקופ גדול. זה היה מצב יוצא דופן; שאלות מדעיות מוכרעות רק לעתים רחוקות בוויכוח אחד בין שני אנשים. תוצאת הוויכוח לא הייתה חד-משמעית, ולא היו ראיות משכנעות לטובת אף אחת מההשערות. אבל את הראיות עמד לספק בקרוב אסטרונום צעיר ומבריק בשם אדווין האבל.
→ הסעיף הקודם: 15.11 גלקסיות | הסעיף הבא: 15.13 אדווין האבל ←