נתונים הם המידע של המדע. מימיו הראשונים של המדע שימשו השפה והמתמטיקה להעברת מידע. במאה השנייה לספירה כתב תלמי את חיבור המופת שלו באסטרונומיה, "אל-מג'סטי", או בשמו המוכר "אלמגסט". האנציקלופדיה הזאת כללה תיאור של הקוסמולוגיה הגאוצנטרית (שבה כדור הארץ במרכז) ורשימה של מיקומי יותר מ-1,000 כוכבים, ובכך הייתה האוסף החשוב הראשון של נתונים אסטרונומיים.

בתקופת הרנסנס הפכו רישום וציור מדויקים לדרך לגיטימית להציג מידע מדעי. לאונרדו דה וינצ'י לא היה רק אמן בעל עוצמה ורגישות יוצאות דופן; הוא היה גם מדען ומהנדס מוכשר. דה וינצ'י רשם רישומים רבים של פני הירח ומופעיו, ושל מסלולים של גופים נעים. הרישומים האנטומיים שלו, שעשה בעקבות ניתוחי גופות, היו מדויקים כל כך שאנטומים מתפעלים מהם עד היום (אף שהם לא פורסמו במשך מאות שנים). גלילאו השתמש בעט ובדיו כדי לתעד את מה שראה בטלסקופ שהומצא זה עתה. רישומי המכתשים וההרים על הירח שצייר גלילאו עזרו לשכנע אנשים שהירח הוא עולם בחלל, ממש כמו כדור הארץ. כמאתיים שנה אחר כך השתמש צ'ארלס דרווין ברישומים הקפדניים שלו של בעלי חיים כדי לתמוך בתורת האבולוציה. האמנות מעולם לא חדלה להיות כלי של המדע. אתם מכירים בוודאי את הציורים של אמנים שעובדים עם פלאונטולוגים כדי לשחזר את מראם של דינוזאורים ושל מינים אחרים שנכחדו מזמן. אתם עשויים לפגוש גם דוגמאות יפות של אמנות חלל – תיאורים מציאותיים של עולמות דמיוניים.
מדענים פיתחו דרכים להרחיב את חוש הראייה. לפני כארבע מאות שנה היו בעלי מלאכה הולנדים הראשונים שייצרו עדשות מדויקות. בזכות זה הם המציאו מכשיר להגדלת עצמים קרובים – המיקרוסקופ – ומכשיר לאיסוף אור מעצמים רחוקים – הטלסקופ. מדענים פיתחו גם דרכים להפוך את הבלתי נראה לנראה. מייקל פאראדיי השתמש בדפוסים של שבבי ברזל כדי להתוות את קווי הכוח המגנטיים. ארנסט כלדני השתמש באבקת גיר בדרך דומה, כדי להתוות את הדפוסים של גלי הקול שעולים מלוח מתכת שהוא הרעיד. לפני יותר ממאתיים שנה כבר הצליחו מדענים לקלוט קרינה שמעבר לקצה הכחול ומעבר לקצה האדום של הספקטרום הנראה. מאז למדנו לקלוט ולשדר גלים אלקטרומגנטיים מגלי רדיו ועד קרני רנטגן. הספקטרום האלקטרומגנטי כולו משתרע על פני גורם של טריליונים באורך הגל, והוא העשיר מאוד את הבנתנו את היקום.
חיישנים שמודדים גדלים פיזיקליים ומעבירים אלינו את הנתונים הם חלק מחיי היומיום שלנו. לדוגמה, לוח המחוונים במכונית עשוי להציג מדידות של מהירות, מרחק, סיבובי מנוע וטמפרטורה, טמפרטורת המים, לחץ השמן, מצב הטעינה של המצבר ותדירות התחנה במקלט הרדיו. מדענים התרגלו לרשום מגוון כזה של נתונים על כל דבר, מהעולם הזעיר של האטום ועד קני המידה העצומים של גלקסיה רחוקה.

מאז המצאת הטלסקופ נהנו האסטרונומים משתי מהפכות בהצגת נתונים. הראשונה באה עם פיתוח הצילום באמצע המאה ה-19. לפני הצילום, אסטרונומים נאלצו לשרטט את מה שראו. תצלומים יוצרים תיעוד קבוע שאין עליו עוררין. המהפכה השנייה הייתה פיתוח הגלאים האלקטרוניים באמצע שנות השבעים. רכיבי צימוד מטען, או CCD, מאפשרים לאסטרונומים להפוך אור לאלקטרונים על פרוסה זעירה של צורן (סיליקון). במצלמות הגדולות ביותר, שבנויות מפסיפס של רכיבי CCD רבים, יש מיליארדי רכיבי תמונה, או פיקסלים. לוח צילום גדול יכול לאגור כמות רבה של מידע, אבל לגלאים האלקטרוניים יש יתרון עצום: הם שומרים את המידע בצורה דיגיטלית. נוסף על כך, הם קולטים אור ביעילות גבוהה פי כמה עשרות.
האסטרונומיה המודרנית מבוססת על מידע דיגיטלי. פירוש הדבר שאפשר לייצג את תוכן המידע כמערך של סיביות (ביטים), כלומר אותות של "פועל" ו"כבוי". כמות המידע באות תלויה בגודל האות ובמידה שבה הוא מחולק לחלקים קטנים. האות יכול להיות כל סוג של מדידה: עוצמה של שדה מגנטי, מהירות של כוכב או העוצמה בפיקסל אחד בתמונת CCD. לוויין יכול לצלם אחד מירחי צדק ולשלוח את התמונה לכדור הארץ כזרם של סיביות. או שאסטרונום יכול לצלם גלקסיה בטלסקופ גדול, לשמור את התמונה בכונן הקשיח של מחשב, או לשלוח אותה לעמית דרך האינטרנט. מהפכת המידע הקלה מאוד את האחסון, העיבוד וההעברה של כמויות עצומות של מידע – תמונת CCD איכותית יכולה להכיל יותר ממיליארד סיביות. במצפה ורה רובין בצ'ילה החל ב-2026 סקר של כל השמיים במצלמת CCD ענקית, שמפיק בכל לילה כ-10 עד 20 טרה-בייט (יותר מ-1014 סיביות) של מידע!
בספרים ובכתבי עת על אסטרונומיה רואים תמונות צבעוניות שצולמו בגלאים דיגיטליים. גלאי CCD אינו חש בצבעים כמו העין – שבה יש חומרים שרגישים לצבעים שונים של אור – או כמו מסך טלוויזיה, שבו כל נקודה מורכבת מתאים זעירים אדומים, ירוקים וכחולים. במקום זה, האסטרונום מציב לפני מצלמת ה-CCD מסנן שמבודד תחום צר של אורכי גל. תמונה אחת יכולה להציג רק שחור-לבן, וגווני האפור מייצגים את העוצמה שנמדדה. אפשר לצרף שלוש חשיפות שונות, דרך מסננים אדום, ירוק וכחול, ולקבל תמונה בצבעים אמיתיים של שמי הלילה.
בתמונות מדעיות יש שני סוגים של צבע מלאכותי ("צבע כוזב"). הסוג הראשון הוא כשעוצמה אחת שנמדדה מוצגת בצבעים. לדוגמה, עוצמה נמוכה מוצגת בכחול ועוצמה גבוהה באדום. תמונה בצבע מלאכותי עשויה להיות מושכת יותר מתמונה בשחור-לבן, אבל אין בה מידע ספקטרלי. הסוג השני הוא כשמציגים גודל שאינו מבוסס על אור נראה. אם אתם רואים תמונה צבעונית של קרני רנטגן, או תמונה צבעונית שצולמה בטלסקופ רדיו, לצבעים אין משמעות מדעית מקובלת. חלק גדול מהמידע באסטרונומיה הוא בצורת תמונות. תמונה היא פשוט מפה של עוצמה בשני ממדים. הצורה העיקרית האחרת להצגת מידע היא ספקטרום, שהוא גרף של עוצמה כפונקציה של אורך הגל.

סוגים רבים של נתונים אי אפשר להציג כתמונות או כספקטרום. הדרך הפשוטה ביותר להציג נתונים היא טבלה. רשימה של אחוזים או של חלקים יחסיים אפשר להציג גם בגרף עוגה. צורת הצגה זו נפוצה יותר בעסקים ובמדעי החברה מאשר במדעי הטבע. מדענים משתמשים לעיתים קרובות בהיסטוגרמה (תרשים עמודות) כדי להציג רשימת מספרים. היסטוגרמות שימושיות להצגת הגודל היחסי של מספרים שונים, אבל קשה לראות בהן את המידע כשהערכים משתרעים על טווח גדול. פתרון אחד לבעיה הוא לבנות היסטוגרמה של הלוגריתם של הגודל, שנותן סולם דחוס מאוד. חשוב לזכור שבגרף לוגריתמי מרווחים שווים מייצגים יחסים שווים, ואילו בהיסטוגרמה רגילה מרווחים שווים מייצגים הפרשים שווים.
כשיש יותר מגודל אחד, הייצוג הגרפי הטוב ביותר הוא גרף. גודל אחד מוצג על הציר האופקי (ציר x) וגודל שני על הציר האנכי (ציר y). לעיתים קרובות מדענים משרטטים גרף מפני שהם מצפים לקשר בין שני גדלים ורוצים לדעת מה צורתו. בפעמים אחרות הם משרטטים גרף בלי לדעת מה ימצאו, כדרך "לחקור" את הנתונים שלהם.
כששני גדלים קשורים זה בזה, אומרים שיש ביניהם מתאם. כשאין קשר בין שני הגדלים, אומרים שאין ביניהם מתאם. הקשר הפשוט ביותר הוא מתאם לינארי. בגרף, למתאם לינארי יש הצורה האלגברית של משוואת קו ישר: y = ax + b, כאשר a הוא השיפוע של הקו ו-b הוא נקודת החיתוך עם ציר y. לכן y = 2x ו-y = 0.658x הן דוגמאות למתאם לינארי. כש-b = 0, הצורה הכללית היא y ∝ x. באופן כללי, צריך להציג את כל הנתונים עם קווי השגיאה שלהם. לעיתים קרובות מתאם מסובך יותר מקשר לינארי. כך, y = 0.112x2 ו-y = 1.47x0.44 הן דוגמאות למתאם לא לינארי. החוק השלישי של קפלר מקשר את זמן המחזור של מסלול פלנטה (P) למרחק שלה מהשמש (a) בצורה P2 ∝ a3. השיפוע של המתאם שמתאר החוק השלישי של קפלר משתנה, כי הקשר בין זמן המחזור למרחק הוא חוק חזקה, P ∝ a3/2. לחלופין, אפשר לשרטט את חוק קפלר בסולם לוגריתמי. אם נוציא לוגריתם משני אגפי החוק, נקבל log P = 3/2 log a, שזו בדיוק הצורה של קו ישר, שבו y = log P, x = log a והשיפוע הוא 3/2. כל חוק חזקה הוא אפוא קו ישר בגרף לוגריתמי.
מדענים צריכים בדרך כלל לבחון מתאמים בין שני גדלים בלבד, אבל הטבע יכול להיות מורכב. לעיתים קרובות מדענים מרחיבים את הניתוח ליותר משני גדלים, או משתנים. לדוגמה, קשה להבין סרטן, כי הוא נשלט בידי צירוף מורכב של גורמים סביבתיים וגנטיים. באסטרונומיה, הגודל של כוכב תלוי גם במסה שלו וגם בהרכב הכימי שלו. לפעמים מדען מגלה סוג חדש של כוכב או חלקיק יסודי חדש. אבל לעיתים קרובות יותר מדענים מתקדמים בכך שהם מנפים ערימות של נתונים בחיפוש אחר מתאמים. גילוי של דפוס משמעותי ובלתי צפוי הוא אחת החוויות המרגשות שבעשייה המדעית.
→ הסעיף הקודם: 1.12 סימון מדעי | הסעיף הבא: 1.14 לוגיקה ←

