לנושא המדידה יש היסטוריה עשירה ומרתקת. מאז שבני האדם החלו לסחור בסחורות, הם נזקקו למערכת אחידה של משקלות ומידות. רבות מהיחידות המוכרות לנו שייכות לשיטה האנגלית, שמקורה בימי הביניים. לדוגמה, יחידות האורך התבססו על גוף האדם: אינץ' הוא אורך הפרק העליון של האגודל, רגל היא כמובן אורך כף הרגל, יארד הוא המרחק מקצה האף עד קצות האצבעות של יד מושטת, ופאתום הוא המרחק בין קצות האצבעות של שתי ידיים פרושות לצדדים. אבל היחידות האלה משתנות, כי גודלם של אנשים שונה! כבר בשנת 1215 הכיר ג'ון, מלך אנגליה, בצורך באחידות, וכתב במגנה כרטה: "תהיה מידה אחת ליין, מידה אחת לשיכר ומידה אחת לתבואה בכל רחבי הממלכה".

גם אחרי האחדת המידות, השיטה האנגלית נשארה מבולגנת. היא מורכבת מערב-רב של יחידות שונות, ורבות מהן מתחלקות ליחידות קטנות יותר ביחסים שונים: יש 8 פיינטים בגלון, 12 אינץ' ברגל ו-16 אונקיות בפאונד. יחידות רבות הן תוצאה של מקריות היסטורית, אבל השימוש בכפולות כאלה נולד מפני שרק מעטים ידעו חשבון. קל לחלק חפצים כשהם מקובצים בקבוצות של 8 (8 = 2 × 2 × 2), של 12 (12 = 2 × 2 × 3) או של 16 (16 = 2 × 2 × 2 × 2).
השיטה המטרית נקבעה בידי האקדמיה הצרפתית למדעים בשנת 1791. היא צמחה מתוך המהפכה הצרפתית ומתוך השאיפה להכניס היגיון לתחומים רבים בחיי האדם. המטרה הייתה ליצור מערכת מדידה שמבוססת על גדלים קבועים בטבע ולא על איברי גוף האדם. לכן הוגדר המטר כחלק העשרה-מיליוני של המרחק מקו המשווה של כדור הארץ לקוטב הצפוני, הגרם הוגדר כמסה של סנטימטר מעוקב של מים בטמפרטורה של 4°C, והשנייה הוגדרה כ-1/86,400 של יממה שמשית (1/60 × 1/60 × 1/24). השיטה המטרית הגיונית מאוד: לכל גודל יש יחידה בסיסית אחת בלבד, וכל החלוקות והכפולות שלה הן חזקות של 10. תומס ג'פרסון התרשם מהשיטה המטרית ופעל לאימוצה בארצות הברית. ב-1875 חתמו ארצות הברית ועוד 16 מדינות על אמנת המטר. אבל מי שמסתכל סביבו בארצות הברית רואה שבחיי היומיום השיטה המטרית אינה בשימוש. בעניין הזה ארצות הברית היא כמעט המדינה האחרונה שנאחזת בשיטה הישנה – אפילו בריטניה עברה רשמית לשיטה המטרית (אף שמיילים ופיינטים עדיין נפוצים בה).
המדענים אימצו את השיטה המטרית לגמרי. הנה מקדמי ההמרה בין כמה יחידות מוכרות בשיטה האנגלית לבין היחידות המקבילות בשיטה המטרית:
- 1 m = 39.37 in, ולהפך: 1 in = 0.0254 m = 25.4 mm (אינץ')
- 1 m = 1.094 yd, ולהפך: 1 yd = 0.914 m = 914 mm (יארד)
- 1 km = 0.621 mi, ולהפך: 1 mi = 1.609 km ≈ 8/5 km (מייל)
- 1 g = 0.0353 oz, ולהפך: 1 oz = 28.3 g = 0.0283 kg (אונקיה)
- 1 kg = 2.205 lb, ולהפך: 1 lb = 0.454 kg = 454 g (פאונד)
- 1 L = 1.06 qt, ולהפך: 1 qt = 0.946 L = 946 cm3 (קווארט)
- 1 L = 0.264 gal, ולהפך: 1 gal = 3.79 L = 3,790 cm3 (גלון אמריקאי)
- 1 W = 0.00134 hp, ולהפך: 1 hp = 745.7 W (כוח סוס)
- 1 J = 0.239 cal, ולהפך: 1 cal = 4.186 J (קלוריה; ה"קלוריה" של ערכי המזון היא קילוקלוריה, 4,186 J)

אלה רק כמה מהיחידות הנפוצות ביותר בשיטה האנגלית, ויש עוד רבות. אתם יכולים לשמוח שאינכם צריכים לזכור את ההבדלים בין אמות לפרלונגים, ובין פֶּקים, פוטלים, בושלים, ג'קים וגילים! הנה עוד כמה גדלים חשובים, שכולם נגזרים מיחידות היסוד של מסה, אורך וזמן:
- תדירות: נמדדת במחזורים לשנייה, או הרץ (Hz)
- כוח: נמדד ב-kg·m/s2, או ניוטון (N)
- אנרגיה: נמדדת ב-kg·m2/s2, או ג'אול (J)
- הספק: נמדד ב-J/s, או ואט (W)
- טמפרטורה: נמדדת בקלווין (K)

במדע מבטאים טמפרטורה בסולם קלווין, שנקרא על שם הפיזיקאי ויליאם תומסון, הלורד קלווין, שפעל בסקוטלנד. סולם קלווין נמדד מהאפס המוחלט – הטמפרטורה הנמוכה ביותר האפשרית, שבה לגוף אין אנרגיה תרמית שאפשר להוציא ממנו, ותנועת האטומים שלו מינימלית. (לפי תורת הקוונטים התנועה אינה נעצרת לגמרי). מדענים משתמשים גם בסולם צלזיוס, שנקרא על שם האסטרונום השוודי אנדרס צלזיוס. הסולם מבוסס על חלוקת התחום שבין נקודת הקיפאון לנקודת הרתיחה של המים ל-100 מעלות שוות. סולם טמפרטורה שלישי נקרא על שם הפיזיקאי הגרמני דניאל גבריאל פרנהייט, שבנה ב-1714 את מדחום הכספית המוצלח הראשון. מדענים אינם משתמשים בסולם פרנהייט, והיום הוא נפוץ בעיקר בארצות הברית.
הנה כמה נקודות ציון חשובות של טמפרטורה, והדרך להמיר מסולם לסולם:
- האפס המוחלט: 0 K = −273 °C = −459 °F
- המים קופאים: 273 K = 0 °C = 32 °F
- המים רותחים: 373 K = 100 °C = 212 °F
- פני השמש: 5,772 K ≈ 5,500 °C ≈ 9,930 °F
- בכל טמפרטורה: K = °C + 273, °C = 5/9 × (°F − 32), °F = 9/5 × °C + 32
למרות המגוון הרב של המדידות שאפשר לבצע בטבע, יש שלוש תכונות יסוד שאי אפשר לתאר במונחים פשוטים יותר: מסה, אורך וזמן. כל גודל שתפגשו באסטרונומיה בסיסית אפשר לבטא כצירוף כלשהו של שלושתן. לדוגמה, מהירות היא מרחק (אורך) חלקי זמן, וצפיפות היא מסה חלקי נפח (אורך בשלישית).
השיטה המטרית שוכללה עם הזמן. הגרסה המודרנית שלה הוסכמה ב-1960 ונקראת מערכת היחידות הבין-לאומית (SI). היום יש לנו הגדרות יסודיות ומדויקות מאוד ליחידות המסה, האורך והזמן. יחידת המסה התקנית היא הקילוגרם (kg). במשך יותר ממאה שנה היה הקילוגרם "האמיתי" גליל מתכת שנשמר בלשכה הבין-לאומית למידות ומשקלות בסוור, ליד פריז. אבל הגליל הזה הוא היום מוצג היסטורי: מאז 2019 הקילוגרם מוגדר באמצעות קבוע פלאנק. יחידת האורך התקנית היא המטר (m). המטר מוגדר כמרחק שעובר האור ב-1/299,792,458 של שנייה; מאז 1983 מהירות האור נקבעה בהגדרה כערך מדויק, והמטר נגזר ממנה. יחידת הזמן התקנית היא השנייה (s). שנייה אחת מוגדרת כמשך של 9,192,631,770 תנודות של הקרינה שפולט אטום צזיום-133 במעבר מסוים בין שתי רמות אנרגיה. ההגדרות המדויקות האלה אינן חשובות בחיי היומיום – מאזניים, סרגלים ושעונים עובדים מספיק טוב. אבל חשוב לדעת שליחידות המטריות יש הגדרות מדויקות.
→ הסעיף הקודם: 1.3 מדידות | הסעיף הבא: 1.5 שגיאות מדידה ←

