
לפי מודל ערפילית השמש להיווצרות מערכת השמש, השמש מוקפת פלנטות, ובין הפלנטות נשארו שאריות של סלע וקרח, ומסביב לכולן נוצר כדור של גושי קרח. היו תיאוריות שחזו חגורה של גופים קרחיים סביב מסלולו של נפטון ומעבר לו, אבל לא היה ידוע עד כמה גדולים עשויים הגופים האלה להיות. פלוטו, שפעם נחשב לפלנטה, התגלה ב-1930, ועד שנות ה-90 הוא היה הגוף הקרחי היחיד שהיה ידוע באזור הזה (יחד עם הירח שלו, כארון). כשדייוויד ג'ואיט, ג'יין לואו ואסטרונומים אחרים התחילו לגלות בשנות ה-90 גופים קרחיים חדשים, רבים תהו אם יימצא שם גם גוף גדול מפלוטו. מתחילת שנות ה-2000 האפשרות הזו נראתה סבירה יותר ויותר.
רוב גופי חגורת קויפר הידועים קוטרם כ-100 קילומטרים או יותר; גופים קטנים יותר, שהם כנראה רבים בהרבה, קשים מאוד לגילוי. הגדלים המדויקים של הגופים האלה אינם ודאיים, כי הם רחוקים כל כך. רוב הטלסקופים אינם מסוגלים להבחין בהם כדיסקה, ולכן מעריכים את גודלם לפי כמות האור שהם מחזירים וכמות החום שהם פולטים. הגופים הרחוקים האלה עשויים מכמה מהחומרים הקדומים ביותר במערכת השמש. השמש כמעט לא חיממה אותם, וכנראה הם גם לא עברו את ההפצצה שעברו גופים באזורים צפופים יותר של מערכת השמש. המדענים מקווים שהגופים הקרים והקרחיים האלה ישמרו רמזים על מערכת השמש המוקדמת ועל היווצרות הפלנטות.

ב-2002 התגלה בחגורת קויפר גוף שקוטרו כמחצית מקוטר פלוטו. הגוף, שנקרא קוואואר, קוטרו כ-1,100 קילומטרים, והוא עשוי קרח וסלע בכמויות דומות בערך. על פניו התגלה קרח מים, וכנראה יש בהם גם קרחים אחרים, כמו מתאן קפוא ופחמן דו-חמצני קפוא (קרח יבש).

תגליות חדשות, וגדולות יותר, באו בזו אחר זו. סדנה, עוד גוף של קרח וסלע, התגלה ב-2003 במסלול ארוך מאוד, שמרחיק אותו עד כ-900 יחידות אסטרונומיות מהשמש; יש שרואים בו גוף מענן אורט הפנימי. קוטרו כ-1,000 קילומטרים, והוא עורר שוב את השאלה מתי גוף נחשב לפלנטה. השאלה הזו נעשתה חשובה יותר ויותר ככל שהתגלו גופים חדשים וגדולים יותר: האומאה (גוף מוארך שאורכו כ-2,300 קילומטרים), מייקמייק (קוטר של כ-1,430 קילומטרים) ואריס (קוטר של כ-2,330 קילומטרים) הוכרזו כולם ב-2005. האחרון, אריס, דומה בגודלו לפלוטו! לזמן קצר כינו רבים, ובהם נאס"א, את אריס "הפלנטה העשירית". את המחקר על הגופים האלה הובילו צוותים שבהם מייקל בראון, צ'אד טרוחיו ודייוויד רבינוביץ. בראון כינה באופן לא רשמי את הפלנטה החדשה שגילה "זינה", ואת הירח הקטן שלה "גבריאל", על שם גיבורת סדרת טלוויזיה, אבל האיגוד האסטרונומי הבין-לאומי דחה את הרעיון ובחר בשם מיתולוגי מסורתי יותר: אריס.
בלי דרך ברורה להגדיר מה פלנטה ומה לא, פרצה מחלוקת על השמות. כשהאיגוד האסטרונומי הבין-לאומי – הגוף המקצועי של האסטרונומים והרשות הרשמית לקביעת שמות של גרמי שמיים – התכנס בפראג באוגוסט 2006, דנו הוועדות לא רק בשמות שיינתנו לגופים האלה, אלא גם בדרך לסווג אותם. ועדה ניסחה שלושה כללים, וחברי האיגוד הצביעו עליהם. בעקבות הכללים האלה אף אחד מהגופים הקרחיים לא הוכר כפלנטה, ואפילו פלוטו הורד בדרגה והפך ל"פלנטה ננסית".
לפי שלושת הכללים, כדי להיות פלנטה גוף צריך: • להקיף את השמש. • להיות בעל מסה גדולה מספיק, כך שהכבידה של עצמו מושכת את החומר לצורה כדורית. • לפנות את סביבת מסלולו מכל חומר (משמעותי) אחר.

הכלל האחרון הוא שהכשיל את פלוטו. המסה שלו היא רק כ-7% מהמסה הכוללת של הגופים שבאזור מסלולו. לשם השוואה, המסה של כל הגופים שחוצים את מסלולו של כדור הארץ קטנה ממיליונית ממסת כדור הארץ. לכן פלוטו הוא לא יותר מגוש קרח גדול מהממוצע, שנע בחגורה של גופים דומים. בהגדרה של "פלנטה" יצר האיגוד גם קבוצה חדשה – פלנטות ננסיות – לגופים שעומדים בשני הכללים הראשונים. כך הפך גם האסטרואיד קרס לפלנטה ננסית.
אסטרונומים משערים כבר כמה שנים שיש "פלנטה תשיעית" – פלנטה שמסתה גדולה פי כמה ממסת כדור הארץ, ומסלולה רחוק מהשמש הרבה יותר ממסלולו של פלוטו. ההשערה נובעת מהתקבצות לא רגילה של המסלולים של גופים רחוקים בחגורת קויפר. מסלולה של פלנטה תשיעית עשוי להיות נטוי מאוד ביחס למילקה, המישור שבו נעות הפלנטות הגדולות, ולכן החיפוש צריך לכסות שטחים גדולים בשמיים. ואם היא רחוקה מאוד מהשמש, היא עשויה להיות חיוורת מאוד ולנוע לאט מאוד, ולכן קשה לגלות אותה. פלנטה תשיעית עדיין לא נמצאה, אבל האפשרות שהיא קיימת עדיין פתוחה.
→ הסעיף הקודם: 7.36 פלוטו כפלנטה ננסית | הסעיף הבא: 8.1 גופים במרחב הפלנטרי ←

