
באדיבות NASA/ESA/M. Buie
פלוטו והירח הגדול שלו, כארון, הם מוצבי הגבול של מערכת השמש. מהמרחק הקר של מסלולו של פלוטו נראית השמש כנקודת אור קטנה מאוד, אבל עדיין בהירה הרבה יותר מהירח המלא בשמי כדור הארץ: בצהרי היום על פלוטו האור דומה לאור של דמדומים בכדור הארץ, זמן קצר לפני השקיעה. אפילו בתצלומים של טלסקופ החלל האבל פלוטו נראה רק כדיסקה זעירה ומטושטשת, ועד 2015 אפילו גודלו לא היה ידוע במדויק. אסטרונומים בדקו איך משתנה האור שפלוטו מחזיר כשהוא מסתובב וכשכארון מסתיר אותו. הנתונים חשפו כתמים בהירים וכהים, שאולי הם מרבצים של סוגים שונים של כפור.
הידע שלנו על פלוטו גדל מאוד כשהחללית ניו הורייזונס (New Horizons) של נאס"א חלפה לידו ביולי 2015 – החללית הראשונה, והיחידה עד היום, שעשתה זאת. ניו הורייזונס שוגרה ב-2006, ואחרי פלוטו המשיכה לחגורת קויפר: ב-1 בינואר 2019 היא חלפה ליד הגוף ארוקות'. היא החללית החמישית שתצא ממערכת השמש, אחרי פיוניר 10, פיוניר 11, וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2. בנקודה הקרובה ביותר היא עברה 12,500 קילומטרים מפלוטו. התמונות שלה הפכו את פלוטו מכתם מטושטש לעולם שלם ומורכב באופן מפתיע. יש בו קרחונים של חנקן והרים מתנשאים של קרח מים, קשה כמו סלע. יש בו הרי געש של קרח (קריו-געשיים), שפולטים קרח במקום מאגמה, ובהם אחד שגובהו כ-7 קילומטרים ורוחבו יותר מ-200 קילומטרים. יש בו מישור ענק של קרח חנקן, ברוחב של כ-1,000 קילומטרים (ספוטניק פלניטיה), בלי מכתשים בכלל, ולכן פני השטח שלו צעירים. פלוטו פעיל מבחינה גיאולוגית – הפתעה גדולה. כל כך רחוק מהשמש, גוף קטן, שאין היום כוחות גאות שמחממים אותו, היה אמור להיות מת מבחינה גיאולוגית. מקור האנרגיה הפנימית של פלוטו עדיין אינו ברור. ייתכן שיש מתחת לפניו אוקיינוס של מים נוזליים – ואם כן, אולי יכולים להתקיים בו חיים.

באדיבות NASA/JHUAPL/SwRI
קוטרו של כארון כמחצית מקוטר פלוטו – היחס הגדול ביותר הידוע במערכת השמש בין שני גופים שמקיפים זה את זה. פלוטו מסתובב סביב צירו ב-6.4 ימים, וכארון מקיף את פלוטו פעם אחת באותו זמן בדיוק, 6.4 ימים. השניים נעולים בריקוד, ופונים תמיד זה אל זה. המצב הייחודי הזה נוצר כנראה בגלל כוחות הגאות בין שני הגופים.
הצפיפות של פלוטו כ-1,850 ק"ג למטר מעוקב, ולכן הוא עשוי כנראה כשני שלישים סלע ושליש קרח – הרכב דומה לזה של טריטון, הירח הגדול של נפטון. הצפיפות של כארון מעט נמוכה יותר, ולכן כנראה יש בו יותר קרח. הטמפרטורה על פני פלוטו כ-40 קלווין (כמינוס 233 מעלות צלזיוס), בדומה לטריטון. בין 2005 ל-2012 התגלו סביב פלוטו ארבעה ירחים קטנים נוספים: ניקס והידרה ב-2005, קרברוס ב-2011 וסטיקס ב-2012. ייתכן שחלק מהירחים הקטנים נוצרו בהתנגשויות.
מעניין שהספקטרום מראה שלקרח ולכפור שעל כארון יש הרכב שונה מאוד מאלה שעל פלוטו. על פלוטו יש בעיקר קרח חנקן, ומעורבים בו אחוזים ספורים של מתאן ופחמן חד-חמצני קפואים. זו תערובת בהירה, שמחזירה כ-60% מהאור הפוגע בה. פני השטח של כארון כהים יותר, ועשויים בעיקר קרח מים. מדוע לשני עולמות קשורים כל כך יש חומרים שונים על פניהם? לכארון יש כבידה חלשה מכדי להחזיק גזים קלים, כמו מתאן. דווקא פלוטו מאבד לאט גזים מהאטמוספירה שלו, וחלק מהמתאן שנמלט ממנו נלכד באזורי הקוטב הקרים של כארון. שם קרינה משנה אותו לתרכובות אורגניות כהות, וכך נוצר הכתם האדמדם שעל הקוטב הצפוני של כארון.

באדיבות NASA/JHUAPL/SwRI
האתגר שבחקר הוא אחת הסיבות העיקריות לשליחת משימות לפלוטו ולכארון. ניו הורייזונס הראתה שבשוליים הקפואים של מערכת השמש מחכות הפתעות. ובינתיים, אחרי אכזבה ומבוכה מסוימת בהתחלה, הציבור מתרגל לכך שב-2006 "הורד" פלוטו בדרגה למעמד של פלנטה ננסית. הנימוק היה שלפחות גוף אחד במערכת השמש החיצונית, ואולי יותר, דומה לפלוטו בגודלו, ושלפלוטו מסה קטנה, ולכן הוא לא פינה את החומר שבסביבת מסלולו כשנוצר.
→ הסעיף הקודם: 7.33 טריטון, ירח של נפטון | הסעיף הבא: 7.35 גילוי פלוטו ←

