באדיבות וויקיפדיה
רוב הכוכבים אינם מבודדים. מערכות בינאריות רבות משתפות ביניהם חומר בצורה גזית ומפעילות אינטראקציות בדרכים שיכולות לייצר אפקטים מרהיבים. הערכת כמות החומר הנמצאת בגלקסיית שביל החלב חייבת לקחת בחשבון את מסת החומר שנמצא בסביבת כוכבים, ולא רק את מסת הכוכבים עצמם. חלק מהחומר הזה קרוב לכוכב והוא מואר באנרגיה שפולט הכוכב. חלק מחומר זה מפוזר בדלילות רבה בחלל הבין כוכבי.
הכוכבים מוקפים בתווך דליל, אך כאוטי, של גז, אבק וקרינה. הכוכבים עצמם נוצרים מן החומר הדליל הזה, אינטראקציה עם תווך זה מורכבת, הכוכבים ממחזרים אותו, מסקלים אותו ובונים אותו מחדש בחלל הבין כוכבי. כל ענן בודד של גז ואבק נקרא ערפילית. ערפילית היא חומר המרוכז על ידי כוח הכבידה ומואר על ידי כוכב סמוך. האסטרונום הצרפתי, צ'רלס מסייה, פרסם קטלוג של הערפיליות וגופים הבהירים ביותר בשמים, בשנת 1781. הם מסומנים באמצעות כמספרי מסייה, או מספרי M. מסייה היה צייד שביטים, והוא רצה רשימה של גופים ערפיליים בשמים שלא נעו ביחס לכוכבים, כדי שיידע מאילו גופים יש להימנע בחיפושים שלו. ערפילית אוריון הידועה, למשל, ידועה בשם M 42. לאחרים יש מספרים מתוך הקטלוג הכללי החדש יותר (NGC) של ויליאם הרשל ומקטלוג Index Catalog (IC). לפי המסורת האסטרונומית יש לערפיליות שם לפי בהירותן, החל בערפיליות הבהירות ביותר בהן ניתן לצפות בטלסקופים קטנים; לדוגמה: ערפילית הסרט (M 1), ערפילית המשקולת M 27, וערפילית הטבעת M 57.
באדיבות NASA
לפעמים אנחנו אומרים, כבדרך אגב, שה"חלל הוא ריק", אבל זה לא לגמרי נכון. בעוד שהחלל הוא ריק טוב יותר מאשר ניתן להשיג במעבדות, הרי שהחלל הבין כוכבי מלא גז ואבק. החומר בין הכוכבי נקרא תווך בין כוכבי. מה המשמעות של חומר דליל זה עבורנו? ראשית, ענני אבק וגז אלה הם ציוני דרך בשמי הלילה; כמה מהם יוצרים צורות יפיפיות, חלקם כהים, וכמה מהם זוהרים בצבעים שונים. דבר נוסף, מערכת השמש שלנו, כדור הארץ, ואנחנו עצמנו נוצרנו מאטומים שהיו פעם חלק מהגז והאבק הבין כוכבי. באופן פרובוקטיבי יותר, התגליות האחרונות הוכיחו שהחומר בין כוכבי מכיל מולקולות אורגניות מורכבות. תגליות אלה מדגימות את ההיבטים האוניברסליים של הכימיה והופכים את המולקולות האורגניות לשותפות, הן על פני כדור הארץ והן בגופים דוממים כמו שביטים ועננים בין כוכביים. לבסוף, החומר הדליל שנמצא בין הכוכבים מעמעם ומאדים את אורם.
קיים מימוש חשוב נוסף לאינטראקציה בין הכוכבים לסביבתם. רוב הכוכבים מאבדים מסה בשלב מאוחר של חייהם, הם פולטים גז למרחב הבין כוכבי. לפעמים זהו אובדן מסה יציב, ולפעמים זוהי התפרצות אלימה, כמו נובה או סופרנובה. כאשר הכוכבים נוצרים, הם קושרים בכוח הכבידה את החומר בין כוכבי. בשלב ראשוני זה של יצירת כוכב חדש הגז זורם אליו ללא הרף מכוכבים ישנים, כך נוצר מעגל של לידות ומוות המתרחש בשביל החלב במשך למעלה מעשרה מיליארד שנים.
Author: Chris Impey