באדיבות ויקיפדיה
הרי געש הם לעתים קרובות מקור דרמטי ליצירת קרום חדש על פני כדור הארץ. התפרצויות געשיות מתרחשות הן מתחת למים והן ביבשה, והן נמצאות בדרך כלל לאורך גבולות שבין הלוחות הטקטוניים. אך הן יכולות להתרחש גם בנקודות חמות אקראיות: מקומות שבהם קרום כדור הארץ דק יחסית ולבה דולפת החוצה מעת לעת. שפת האוקיינוס השקט, המשתרעת מאינדונזיה צפונה דרך יפן, עבור לאלסקה ומשם דרומה עד צ'ילי, קיבלה את השם "טבעת האש". השם ניתן לה בזכות שרשראות הרי הגעש המסמנות את גבולותיה. בעוד שרוב האנשים מדמיינים הרי געש כהרים המתפוצצים ופולטים לבה, הרי שלמעשה הרי געש מופיעים במספר צורות שונות, והם לעתים קרובות רגועים יותר מכפי שנוהגים לתאר אותם בחדשות.
הסוג הפשוט ביותר של הרי געש הוא חרוט הסיגים (cinder cone). בהתפרצות, נתזי לבה מועפים מהפתח המרכזי, מתקררים באוויר לגושים נקבוביים, "סיגים", ונערמים סביב הפתח לחרוט תלול. הר הגעש המפורסם ביותר מסוג זה הוא כנראה פאריקוטין במקסיקו. הר הגעש הזה הגיח מסדק בשדה תירס ב-20 בפברואר 1943, לעיני בעלי החווה. בשנה הראשונה הוא גבה ביותר מ-300 מטרים, ובמקום החווה והכפרים הסמוכים התנשא הר געש, שהמשיך להתפרץ ולגדול במשך 9 שנים. כך, מהסיגים שנערמו סביב הפתח, נבנה החרוט שעל שמו נקרא סוג זה של הרי געש.
באדיבות ויקיפדיה
הרי הגעש הגבוהים ביותר הם הרי געש מרובדים (סטרטו-וולקנים). להרים אלה מעטפת של לבה, אפר ופסולת, היוצרות שכבות חוזרות זו על גבי זו. אמנם יש להם לוע מרכזי (ובמקרים מסוימים כמה לועות), אך ההתפרצויות שלהם יכולות לצאת מהפסגה, או לחלחל החוצה דרך מעברים בדפנות. הר פוג'י ביפן הוא דוגמה להר געש מרובד. מערכות אלה מסוגלות לגדול ולהתנשא לגובה רב, מפני ששכבות הלבה יכולות ליצור צלעות חזקות התומכות בהר ההולך וגדל. להרי געש אלה יש גם כמה מההתפרצויות הנפיצות ביותר, כפי שניתן לראות במקרה של הר סנט הלנה (וושינגטון, ארה"ב) והר פינטובו (הפיליפינים). במהלך התפרצות הם עשויים פשוט לפלוט גז, או שלחץ הגזים החמים שהצטברו יעיף לאוויר סלעים בגודל מכונית ולבה, בשחרור נפיץ. להתפרצויות אלה נלווים זרמים פירוקלסטיים, תערובות של גז חם, אפר ושברי סלע, שיכולים לנוע במהירות של 160 קמ"ש ויותר במורד צלעות ההרים, והם אחראים לרוב מקרי המוות בהתפרצויות. זרם פירוקלסטי הוא שקבר את תושבי העיר הרומית פומפיי, כאשר הר הגעש וזוב התפרץ בהתפרצות נפיצה בשנת 79 לספירה.
הסוג השלישי של הר געש הוא הר-געש מגן. כלומר הר געש רחב ושטוח יחסית בעל מדרונות מתונים, שצורתו מזכירה מגן של לוחם המונח על הקרקע, שנוצר מזרימות לבה נוזלית (בזלתית). במערכות אלה קיים מאגר מאגמה בבסיס ההר, והיא עשויה לקלוח דרך מספר פתחים. הר הגעש מאונה לואה בהוואי הוא אחד מהרי הגעש המגן הגדולים ביותר. הרי געש רבים באיסלנד הם הרי געש מגן. רוב ההתפרצויות של הרי געש מסוג זה הן קילוח איטי של לבה דרך הפתחים והסדקים הקשורים אליהם. התפרצות נפיצה של אפר קשורה בדרך כלל למים המתערבבים בלבה, כמו שקרה כאשר הר הגעש אייאפיאטלאיוקוטל (Eyjafjallajökull) באיסלנד התפרץ והמיס את הקרחון שמעליו. כשהמים חלחלו דרך הסדקים של הר הגעש, נוצר קיטור בלחץ נפיץ, שהעיף אפר לגובה של אלפי מטרים באטמוספירה.
→ הסעיף הקודם: 5.12 תנועת הלוחות | הסעיף הבא: 5.14 תהליכים גיאולוגיים ←