במערכת השמש שלנו, הפלנטה הסלעית הגדולה ביותר היא כדור הארץ שלנו, "טרה" (Terra) בלטינית. לכבוד עולמנו אנו קוראים לפלנטות סלעיות "פלנטות ארציות". הפלנטות הארציות היחידות הידועות הן מרקורי, נוגה, כדור הארץ ומאדים. כמו כדור הארץ, כל אחד מהעולמות האלה עשוי תערובת של חומר סלעי ומתכתי. לעומתם, הפלנטות במערכת השמש החיצונית עשויות חומרים קלים יותר: קרח וגזים. גודלם של מרקורי, נוגה ומאדים הוא בין גודל כדור הארץ לגודל הירח.
במבט ראשון נראה שלארבע הפלנטות הארציות במערכת השמש שלנו יש מעט קווי דמיון. מרקורי הוא הקטן שבהן: הוא חם מאוד, כמעט חסר אטמוספירה, פני השטח שלו דומים לפני הירח, ואין לו ירחים. לנוגה, לעומת זאת, יש אטמוספירה סמיכה מאוד של פחמן דו-חמצני ועננים צפופים המסתירים את פני השטח; גם לה אין ירחים. לכדור הארץ הכחול-לבן יש אטמוספירה יוצאת דופן של חנקן וחמצן, ורוב פני השטח שלו מכוסים אוקיינוסים של מים נוזליים. יש לו ירח אחד, גדול יחסית. לפלנטה האדומה, מאדים, יש רק אטמוספירה דקה של פחמן דו-חמצני ושני ירחים קטנים מאוד. רק בכדור הארץ ידועות צורות חיים. פלנטה אחת בלי אטמוספירה, שתיים עם אטמוספירות של פחמן דו-חמצני, ואחת עם חנקן וחמצן. פלנטה אחת עם ירח גדול אחד, אחת עם שני ירחים קטנים, ושתיים בלי ירחים בכלל. נראה שלפלנטות האלה יש תערובת אקראית של תכונות. אבל יש להן היסטוריה משותפת, והתפתחותן עוצבה על ידי אותם אירועים כלליים ואותם עקרונות מדעיים, ולכן חייב להיות קשר בין תכונותיהן כיום.
באדיבות NASA
את הפלנטות הארציות הכרנו בזכות סדרה של חלליות ששיגרו ארצות הברית וברית המועצות לשעבר מאז שנות ה-60. בשנים האחרונות החלו לשגר חלליות גם סוכנות החלל האירופית ומדינות נוספות, ובהן יפן. התצפיות שאספו החלליות הרובוטיות האלה חשפו עובדות חדשות רבות על העולמות האלה. מלבד התכונות הייחודיות של כל פלנטה, המידע החדש מצביע גם על כמה עקרונות מאחדים. אפשר לראות בכך סיפור בלשי על השכונה הקוסמית שלנו. למשל, אילו עקרונות בסיסיים קובעים את התכונות הגיאולוגיות של פני השטח של הפלנטות האלה? אילו עקרונות מסבירים את המצב השונה של האטמוספירה בכל אחת מהן? נדרשו כמה עשורים של חקירה כדי ללמוד את התשובות לשאלות האלה, ותעלומות רבות עדיין לא נפתרו.
כמה עקרונות מאחדים יכולים לעזור לנו להבין את הפלנטות. כוח הכבידה הוא שיוצר את השכבות בתוך הפלנטה כל עוד היא מותכת: חומרים כבדים יותר שוקעים לעבר המרכז, בתהליך הנקרא התמיינות. הלחץ והחום שמקורם באנרגיית הכבידה מסייעים להניע פעילות גיאולוגית (כשם שהערפילית השמשית הקורסת התחממה מהמרת אנרגיה פוטנציאלית כבידתית לאנרגיית חום, גם פלנטה מתכווצת מתחממת). כוח המשיכה מאפשר לפלנטה לשמור על האטמוספירה שלה, והוא גם קובע אילו גזים יישמרו בה.
באדיבות ויקיפדיה
הפלנטות דומות גם בהרכב הכימי הבסיסי שלהן. אותם יסודות ואותם תהליכים כימיים קיימים בכל היקום, אם כי ביחסים שונים. מדענים חשבו פעם שפלנטות אחרות עשויות אולי מחומרים בלתי מוכרים לגמרי. במקום זאת, מצאנו בפלנטות השונות מינרלים וסוגי סלעים מוכרים פחות או יותר, אם כי הכימיה המפורטת מושפעת לעיתים קרובות מהטמפרטורות והלחצים השונים בכל פלנטה. למשל, לבה בזלתית קיימת בכל ארבע הפלנטות הארציות.
עיקרון מאחד אחרון: החום בתוך הפלנטה משפיע על הגיאולוגיה שלה. החום הפנימי נוצר מהאנרגיה הפוטנציאלית הכבידתית של הפלנטה כולה ומהדעיכה הרדיואקטיבית של יסודות כבדים בפנים שלה. כל עוד הפנים של הפלנטה חם מספיק, מתקיימת בה פעילות געשית, ואולי אפילו טקטוניקת לוחות. הפעילות הגיאולוגית שמקורה בפנים הפלנטה, יחד עם התהליך החיצוני של יצירת מכתשי פגיעה, מעצבת את תכונות פני השטח של הפלנטות הארציות.
→ הסעיף הקודם: 6.2 הפלנטות | הסעיף הבא: 6.4 מרקיורי ←