באדיבות NASA
ולבסוף – נפטון, הרחוקה שבפלנטות.
נפטון רחוק כל כך מכדור הארץ, שלא ידענו עליו הרבה עד שהחללית וויאג'ר 2 ביקרה בו ב-1989. המרחק הגדול מהשמש גם מאריך מאוד את זמן ההקפה שלו, בהתאם לחוקי קפלר: שנה אחת בנפטון נמשכת 165 משנותינו, ולכן רק ב-2011 השלים נפטון את ההקפה המלאה הראשונה שלו מאז שהתגלה, ב-1846. נפטון הוא הקטן בקוטרו מבין הפלנטות הענקיות, אבל גם הוא מגמד את כדור הארץ: נפחו גדול פי 60. הצבע הכחול, שהולם את שמו של אל הים, נובע מהמתאן שבאטמוספירה שלו, שבולע את אורכי הגל הארוכים (האדומים) של האור.
הירח הגדול ביותר של נפטון, טריטון, התגלה פחות מחודש אחרי גילוי הפלנטה עצמה. לעומת זאת, הטבעות של נפטון התגלו רק ב-1981. המדענים צפו בכוכב שעבר מאחורי הפלנטה, בתקווה ללמוד ממנו משהו על האטמוספירה שלה. להפתעתם, אור הכוכב הבהב ממש לפני שנפטון הסתיר אותו וממש אחרי שחזר להיראות, וכך התגלה מה שנראה כמו טבעות חלקיות, או קשתות של טבעות.
לפני שוויאג'ר הגיעה לנפטון, זה היה בערך כל מה שידענו על הפלנטה הענקית הרחוקה ביותר. במסע שלה התקרבה וויאג'ר לנפטון יותר מאשר לכל פלנטה אחרת מאז שעזבה את כדור הארץ. זה היה גם המפגש האחרון שלה עם פלנטה, לפני שעזבה את מערכת השמש לתמיד.
וויאג'ר גילתה שלנפטון יש שדה מגנטי מוזר, שנוטה ומוסט ממרכז הפלנטה אפילו יותר מזה של אורנוס. בעזרת השדה המגנטי אפשר היה למדוד במדויק את קצב הסיבוב של נפטון, דבר שכמעט אי אפשר לעשות מכדור הארץ. הסיבה היא שהתופעות היחידות שנראות על הפלנטה – העננים – נעות במהירויות שונות בקווי רוחב שונים ובגבהים שונים, ואינן משקפות את הסיבוב של הפלנטה כולה. וויאג'ר גילתה גם שהטבעות של נפטון מקיפות את הפלנטה כולה, אבל החומר בהן מקובץ בגושים, ולכן הן נראות כמו טבעות חלקיות. היא גילתה גם שישה ירחים חדשים, רובם קטנים וכהים, בצורות לא סדירות. בשנים האחרונות צילם טלסקופ החלל ג'יימס ווב את הטבעות של נפטון ושל אורנוס באינפרה-אדום, בפירוט חסר תקדים – המראה הברור ביותר שלהן מאז שחלפה לידן וויאג'ר 2.
באדיבות NASA, ESA, CSA, STScI
באדיבות NASA
אף שנפטון מקבל רק 3% מאור השמש שמקבל צדק, יש בו מערכות מזג אוויר עזות במיוחד. וויאג'ר שלחה תמונות של "הכתם הכהה הגדול", מערכת סערה שדומה לכתם האדום הגדול של צדק. יש בנפטון גם סופות אחרות: כתמים כהים ובהירים שחולפים במהירות סביב הפלנטה; עננים בהירים גבוה באטמוספירה, כמו ענני הנוצה (צירוס) בכדור הארץ; והרוחות המהירות ביותר במערכת השמש – עד 2,000 קמ"ש! טלסקופ החלל האבל גילה בשנים האחרונות שינויים עונתיים בבהירות של נפטון ובכמות העננים שלו. מזג האוויר בנפטון גם משתנה מהר: ב-1994 כבר נעלם הכתם הכהה הגדול, לעומת הכתם האדום הגדול של צדק, שקיים כבר לפחות כמאתיים שנות תצפית. השוו את כל הפעילות הזו לאורנוס, שבתצלומי וויאג'ר 2 נראה כמעט חסר תכונות (אף שבשנים האחרונות, כשהעונות בו התחלפו, הופיעו גם בו סופות בהירות). נפטון מקיים מזג אוויר סוער, אף שהוא מקבל רק חלק זעיר מאנרגיית השמש שמקבלות הפלנטות האחרות. חלק מהתשובה הוא החום הפנימי: נפטון פולט פי 2.6 בערך יותר אנרגיה ממה שהוא קולט מהשמש, ואילו אורנוס כמעט אינו פולט חום פנימי. אבל למה יש הבדל כזה בין שתי הפלנטות – זו עדיין תעלומה.
נפטון ואורנוס הם מקרה מעניין של פלנטולוגיה השוואתית. שני "ענקי הקרח" הם כמעט תאומים: הם דומים מאוד בגודל, בצבע ובהרכב, השדות המגנטיים שלהם מכוונים באופן דומה, והטמפרטורה שלהם כמעט זהה (אף שנפטון רחוק מהשמש פי 1.5 בערך מאורנוס). ההבדלים המעטים ביניהם מעוררים כמה שאלות מסקרנות. ציר הסיבוב הנטוי במיוחד של אורנוס נובע כנראה מהתנגשות גדולה בעברו, ואין זה בלתי אפשרי שנפטון חמק מהתנגשות כזו. אבל הסיבה לכך שבנפטון יש מזג אוויר סוער במיוחד, ובאורנוס אין, עדיין לא ידועה.
→ הסעיף הקודם: 7.21 אורנוס | הסעיף הבא: 8.1 גופים במרחב הפלנטרי ←