מכדור הארץ, הירחים הגדולים של הפלנטות הענקיות נראים בזווית של שנייה קשת אחת בערך, או פחות. אף שגודלם דומה לזה של הירח שלנו, ויש אפילו גדולים ממנו, בגלל המרחק העצום הם נראים קטנים ממנו פי אלפיים ויותר. טלסקופים על פני כדור הארץ אינם מבחינים בדרך כלל בפרטים קטנים מכמה עשיריות של שנייה קשת, ולכן אסטרונומים שעבדו מכדור הארץ יכלו לראות את הירחים האלה רק כדיסקות מטושטשות. אבל בימי חיינו הפכו החלליות הרובוטיות את הירחים האלה מנקודות זעירות ומטושטשות לעולמות מרתקים, שלכל אחד מהם "אישיות" משלו.
רוב האנשים מכירים את שמונה הפלנטות, אבל במערכת השמש יש גם עוד תריסר עולמות גדולים, ולרבים מהם נופים מרהיבים. למעשה, מערכת השמש מכילה לא רק את שמונה הפלנטות, אלא עשרות גופים גדולים מספיק כדי שיהיו להם תכונות גיאולוגיות ואסטרונומיות משלהם.
באדיבות teachingastronomy
משימת וויאג'ר גילתה ירחים חדשים רבים סביב כל אחת מהפלנטות הענקיות. תגליות נוספות, בעזרת טלסקופים ותמונות ממשימות אחרות, הגדילו עוד את המספרים: נכון ל-2025 ידועים סביב צדק 97 ירחים, סביב שבתאי 274, סביב אורנוס 29 וסביב נפטון 16. המספרים האלה עוד ישתנו, כי ירחים חדשים סביב הפלנטות הענקיות ממשיכים להתגלות. בשולי הטבעות של שבתאי נצפו ירחונים זעירים, והנתונים של המשימה קאסיני ממשיכים להוביל לתגליות חדשות.
כל פלנטה מוקפת בתחום כדורי שנקרא תחום ההשפעה הכבידתית שלה. הירחים מקיפים את השמש יחד עם הפלנטה שלהם, אבל בתוך התחום הזה, התנועה שלהם סביב הפלנטה נקבעת בעיקר בידי כוח המשיכה שלה. השמש מושכת את הפלנטה ואת הירחים כמעט באותה מידה, ולכן היא משפיעה מעט מאוד על התנועה שלהם זה ביחס לזה. למשל, אילו ניסיתם להציב לוויין במסלול סביב צדק, אבל מחוץ לתחום ההשפעה שלו, הלוויין היה מתרחק בסופו של דבר מצדק וממשיך להקיף את השמש לבדו, כי שם השמש כבר שולטת בתנועתו. בתוך תחום ההשפעה של צדק, תנועת הלוויין סביבו נקבעת כמעט לגמרי בידי הפלנטה. כוח המשיכה של צדק מחזיק את ירחיו במסלולים קפלריים: הירחים הקרובים ביותר, למשל, מקיפים אותו מהר יותר, לפי חוקי קפלר.
ירחים קבועים יכולים להתקיים רק בתוך תחום ההשפעה הכבידתית של הפלנטה. בתוך התחום הזה, באופן גס, אפשר לחלק את משפחת הירחים של כל פלנטה ענקית לארבע קבוצות:
1. אינספור ירחונים זעירים וחלקיקי אבק, שמרכיבים את מערכת הטבעות של הפלנטה.
2. ירחים קטנים קרובים לפלנטה, בשולי מערכת הטבעות (ולפעמים בתוכה). הם מקור לחומר של הטבעות, ויש להם תפקיד גדול בעיצוב הטבעות עצמן. רובם קטנים מכדי שנראה אותם מכדור הארץ, ולכן הם לא התגלו עד שחלליות צילמו אותם.
באדיבות teachingastronomy
3. ירחים גדולים במרחקים בינוניים מהפלנטה. אלה עולמות בפני עצמם, ולרבים מהם גיאולוגיה ייחודית ופעילה.
4. ירחים קטנים בשולי תחום ההשפעה הכבידתית של הפלנטה. כנראה הם לא נוצרו עם הפלנטה, אלא היו גופים בין-פלנטריים חולפים, שכוח המשיכה של הפלנטה לכד למסלול סביבה. כמה ירחים מקיפים את הפלנטה שלהם "אחורה", בכיוון הפוך לכיוון התנועה של כל הפלנטות ושל רוב הירחים. סביר מאוד שגם הם גופים בין-פלנטריים שנלכדו.
הירחים הקטנים ביותר במערכת השמש הם בעצם רק הגדולים מבין חלקיקי הטבעות, ואילו הירחים הגדולים ביותר גדולים מהפלנטה מרקורי. כמה גדול צריך להיות גוש סלע כדי שייקרא ירח? טווח הגדלים רחב כל כך, שאין לשאלה תשובה פשוטה. זה עניין של הגדרה, לא של מדע. בכל זאת, יש מי שרואים בגופים שקוטרם פחות מעשרה קילומטרים קטנים מכדי להיקרא ירחים של ממש. (דימוס, הקטן מבין שני הירחים של מאדים, גדול מעט מהגבול הזה). אבל רוב הירחים שהתגלו בעשורים האחרונים סביב הפלנטות הענקיות קטנים עוד יותר, וקוטרם קילומטרים ספורים בלבד; רק כשלושים ירחים גדולים מ-100 קילומטרים. כמה ירחים גדולים מ-1,000 קילומטרים, ויש להם תכונות ייחודיות משלהם; לטיטאן אפילו יש אטמוספירה סמיכה. תשעה עשר ירחים גדולים מספיק כדי שכוח המשיכה שלהם עיגל אותם לכדור.
→ הסעיף הקודם: 7.11 גבול רוש | הסעיף הבא: 7.13 משימת וויאג'ר ←