באדיבות NASA
בתחילת 1979 הופיע גיליון שגרתי לכאורה של כתב העת המדעי הכללי החשוב בארצות הברית, Science. היה בו מאמר מחקר של סטנטון פיל מאוניברסיטת קליפורניה, ושני עמיתיו מנאס"א, פט קאסן ורי ריינולדס. הצוות חקר כמה חודשים את ארבעת הירחים הגדולים של צדק, וחישב כמה חום נוצר בתוכם בגלל כוחות הגאות. באיו, הפנימי מבין הארבעה, הם הבחינו בדבר מוזר. כוח המשיכה של הירחים הגדולים האחרים מכריח את איו לנוע במסלול אליפטי מעט, ולכן החימום בכוחות גאות בתוכו חזק במיוחד. החוקרים ניבאו שהחום בפנים איו עשוי לגרום ל"פעילות געשית נרחבת וחוזרת על פני השטח". זו הייתה תחזית בלתי צפויה לגמרי: האסטרונומים הניחו עד אז שבאזור של צדק, רחוק מהשמש פי חמישה מכדור הארץ, כל הירחים הם עולמות קפואים ומתים מבחינה גיאולוגית.
מאמר הצוות היה אולי נשכח, אלמלא העיתוי המקרי. כשהגיליון של Science הגיע לדוכנים, ב-2 במרץ 1979, התקרבה אל צדק ואל איו חללית צנומה בשם וויאג'ר 1, אחרי מסע של שנה וחצי. זה היה המבט הברור הראשון של האנושות על הירחים שגלילאו גילה לפני זמן רב כל כך. ב-3 במרץ הייתה החללית קרובה מספיק לאיו כדי לחשוף את פני השטח המוזרים שלו, המוכתמים בסימנים כתומים – שונים מכל פני שטח פלנטריים שנראו אי פעם. באופן מוזר, לא נראו בו מכתשי פגיעה, ומכאן שפני השטח צעירים מבחינה גיאולוגית. התצלומים מהימים הבאים חשפו עולם שנראה "כמו פיצה", כדברי אחד החוקרים: מרבצים של תרכובות גופרית צבעו את פני השטח בלבן, בכתום ובשחור. ועדיין לא נראו מכתשי פגיעה. וויאג'ר 1 חלפה ליד איו, והמדענים התקשו להסביר את פני השטח האלה, שלא דמו לשום עולם אחר.
באדיבות NASA
ב-8 במרץ צילמה וויאג'ר 1 את איו במופע של סהר, כשהשמש מאירה אותו מאחור. מאוחר יותר באותו יום גילתה לינדה מורביטו, מהנדסת שהשתמשה בתמונות כדי לעזור בניווט החללית, בליטה חלשה בשפת איו. בתוך כמה ימים זיהו המדענים הנרגשים שזה ענן של חומר געשי, שפורץ מפני השטח, ועד מהרה מצאו עוד כמה עננים כאלה. נתוני אינפרה-אדום ממכשירים אחרים בוויאג'ר 1 חשפו באתרי ההתפרצויות "נקודות חמות", חמות בכ-200 מעלות צלזיוס מסביבתן. זו הייתה רק הערכה ממוצעת על פני שטח גדול. מדידות מאוחרות יותר הראו שהלבה עצמה מגיעה ל-1,200–1,600 מעלות צלזיוס – חם יותר מרוב הלבה בכדור הארץ כיום. איו לא היה עולם קפוא ורדום: בו התגלו לראשונה הרי געש מתפרצים מחוץ לכדור הארץ. למעשה, איו הוא העולם הפעיל ביותר מבחינה געשית במערכת השמש! הניבוי התיאורטי של פיל, קאסן וריינולדס אושר באופן דרמטי.
סיפור גילוי הרי הגעש באיו הוא אחת ההצלחות המרשימות ביותר של שיטה מדעית. בכלים תיאורטיים בלבד – חוקי הכבידה והרעיונות על חימום פנימי בכוחות גאות – הצליחו בני אדם על כדור הארץ לנבא שיש הרי געש פעילים בעולם רחוק. התחזית אושרה בתצפית ישירה כמה ימים אחר כך. בלי העדות המצולמת של וויאג'ר, אולי הייתה התיאוריה על הפעילות הגעשית באיו נשארת רעיון מטורף, שסותר את מה שחשבו אז על מערכת השמש החיצונית. אבל העדויות תמכו בתיאוריה, ושוב התברר עד כמה שיטה מדעית היא כלי רב עוצמה לחקר הטבע של היקום.
→ הסעיף הקודם: 7.15 הירחים הגליליאניים | הסעיף הבא: 7.17 שבתאי ←