קוואואר (Quaoar) התגלה ב-2002. קוטרו כמחצית מקוטר פלוטו, והוא היה הגוף הגדול ביותר שהתגלה במערכת השמש מאז שהתגלה כארון, הירח של פלוטו, ב-1978. כשהתגלה, הוא היה רחוק מפלוטו בכ-1.6 מיליארד ק"מ, ומכדור הארץ – כ-42 יחידות אסטרונומיות. המסלול הזה ממקם אותו בחגורת קויפר, קבוצת הגופים שמקיפים את השמש מעבר לנפטון, בסביבת פלוטו. כמו רוב הגופים האלה, קוואואר עשוי כנראה קרח וסלע בכמויות שוות בערך. על פניו זוהה קרח מים, וכנראה יש בו גם קרחים אחרים, כמו מתאן קפוא ופחמן דו-חמצני קפוא ("קרח יבש"). ב-2023 התגלתה סביבו טבעת – רחוק מאוד מחוץ לגבול רוש, בניגוד לכל הטבעות האחרות הידועות (ראו 7.11).
באדיבות NASA
קוואואר היה גוף חגורת קויפר הגדול ביותר שהיה ידוע באותו זמן, אבל מאז מתגלים במערכת השמש החיצונית כמעט מדי שנה גופים חדשים בקוטר של כ-1,000 ק"מ. קוטרם של מקמקה ושל האומאה גדול מ-1,000 ק"מ, קוטרו של אורקוס (2004 DW) כ-900 ק"מ, וקוטרם של ורונה ושל 2002 AW197 כ-700 עד 800 ק"מ. אריס מסיבית יותר מפלוטו, אבל קטנה ממנו מעט בקוטרה; התגלית שלה הייתה הגורם העיקרי לכך שב-2006 שונה מעמדו של פלוטו ל"פלנטת ננס". אבל קוטרם של רוב גופי חגורת קויפר הוא כנראה כ-100 ק"מ בלבד. הגדלים המדויקים של הגופים האלה אינם ודאיים, כי הם רחוקים מאוד: רוב הטלסקופים אינם מבחינים בהם אלא כנקודות, ולכן מעריכים את גודלם לפי כמות האור שהם מחזירים וכמות החום שהם פולטים.
רוב הגופים הגדולים האלה נעים במסלולים דומים למסלולו של פלוטו. מכאן שפלוטו אינו לבד באזורים החיצוניים של מערכת השמש, אף שהוא עדיין הגדול ביותר מבין הגופים האלה (ואריס כמעט באותו גודל). לפלוטו יש גם אחד האלבדו (כושר החזרת האור) הגבוהים ביותר מבין גופי חגורת קויפר הידועים – רק אריס, שפניה מכוסים קרח טרי, מחזירה יותר אור. אחרי המעבר שלה ליד פלוטו ב-2015, חלפה החללית ניו הורייזנס ב-2019 ליד גוף קטן בחגורת קויפר, ארוקות'. זה היה המבט הראשון מקרוב על גוף קדמון בחגורת קויפר, שמעולם לא התחמם – סוג של גוף שעד אז היה ידוע רק מתיאוריות.
ב-2003 התגלה במערכת השמש החיצונית גוף גדול נוסף, שנקרא בסופו של דבר סדנה (Sedna). כשהתגלתה, היא הייתה הגוף הרחוק ביותר שהיה ידוע במערכת השמש: במרחק של כ-86 יחידות אסטרונומיות (כ-13 מיליארד ק"מ), פי שלושה בערך מהמרחק של פלוטו מהשמש. פני השטח שלה הם מהקרים ביותר במערכת השמש: כ-33 קלווין (כמינוס 240 מעלות צלזיוס). קוטרה כ-1,000 ק"מ – כ-40% מקוטר פלוטו. היא נעה במסלול אליפטי מאוד, שמרחיק אותה עד כ-940 יחידות אסטרונומיות מהשמש, ומקיפה את השמש פעם בכ-11,500 שנה. זה הרבה מעבר לחגורת קויפר, אבל גם הרבה יותר קרוב ממה שחשבו שנמצא ענן אורט. ייתכן שהיא הושלכה החוצה מחגורת קויפר, וייתכן שהיא הגוף הראשון שהתגלה ב"ענן אורט הפנימי". סדנה יוצאת דופן גם במובנים אחרים: היא אדומה כמעט כמו מאדים! זו עוד תכונה של סדנה שמעוררת שאלות.
הגופים הרחוקים האלה עשויים מהחומר הקדום ביותר במערכת השמש. השמש כמעט לא חיממה אותם, וכנראה הם גם נחסכו מהפגיעות הרבות שעברו גופים באזורים צפופים יותר של מערכת השמש. המדענים מקווים שבגופים הקרים והקפואים האלה יימצאו רמזים לראשית מערכת השמש ולהיווצרות הפלנטות. ככל שהטכנולוגיה משתפרת, מתגלים עוד ועוד גופים כמו אריס, סדנה וקוואואר במערכת השמש החיצונית. למשל, גלאי CCD קולטים אור חלש ביעילות רבה בהרבה מהלוחות הצילומיים ששימשו בחיפוש אחר פלוטו. מעבר לפלוטו יש כנראה עוד גופים רבים כאלה, ואנחנו בוודאי נמשיך להרחיב את הגבולות של מערכת השמש המוכרת לנו.
→ הסעיף הקודם: 8.9 מהלך חיי שביט | הסעיף הבא: 8.11 מטאורים וממטרי מטאורים ←