
1 אנגסטרם = 1/10,000,000,000 מטר.
באדיבות ויקיפדיה
האטומים הם אבני הבניין המיקרוסקופיות של החומר. כל אטום מורכב מגרעין זעיר ומסיבי ומענן של אלקטרונים שסובב סביבו. הפרוטונים שבגרעין טעונים במטען חיובי, והם מאוזנים על ידי מספר שווה של אלקטרונים בעלי מטען שלילי, ולכן החומר הרגיל נייטרלי מבחינה חשמלית. אטומים מתחברים זה לזה ויוצרים מולקולות של תרכובות כימיות שונות. יסוד כימי מוגדר לפי מספר הפרוטונים בגרעין שלו. התהליכים שבהם אטומים מתחברים ויוצרים מולקולות, או שבהם מולקולות מתפרקות לאטומים שמרכיבים אותן, נקראים תגובות כימיות. בתגובה כימית רק האלקטרונים שבחלק החיצוני של כל אטום משתתפים באינטראקציה, והגרעינים נשארים ללא שינוי. בחומר רגיל האטומים שומרים על האלקטרונים שלהם, או חולקים אלקטרונים עם אטומים אחרים. בטמפרטורות גבוהות האטומים מאבדים אלקטרונים והופכים ליונים (תהליך שנקרא יינון). בטמפרטורות גבוהות מאוד, בסדר גודל הקיים במרכז השמש, גרעיני אטומים יכולים להתחבר זה לזה בתהליך של היתוך, ובטמפרטורות קיצוניות עוד יותר, בסדר גודל של המפץ הגדול, הם מתפרקים. רוב היקום קר מאוד, אבל הכוכבים, נקודות זעירות ביקום, חמים מאוד.

באדיבות ויקיפדיה
אנרגיה היא מונח כללי שמתאר כל דבר שיכול לגרום לשינוי. שתי צורות אנרגיה חשובות באסטרונומיה הן אנרגיה קינטית – אנרגיית התנועה של גוף, ואנרגיה פוטנציאלית כבידתית – היכולת של גוף לנוע בהשפעת כוח הכבידה. יש גם צורות אנרגיה אחרות. בכל רחבי היקום האנרגיה עוברת מצורה לצורה, אבל הכמות הכוללת שלה נשמרת. צורה נוספת של אנרגיה היא אנרגיית חום (אנרגיה תרמית), שנובעת מהתנועה הבלתי פוסקת של האטומים והמולקולות. הטמפרטורה היא פשוט מדד לאנרגיה הקינטית הממוצעת, כלומר לתנועה, של האטומים והמולקולות בחומר. נקודת האפס של סולם הטמפרטורה הפיזיקלי (סולם קלווין) היא האפס המוחלט – המצב שבו התנועה של החלקיקים קטנה ככל האפשר (בפיזיקה הקלאסית זהו היעדר מוחלט של תנועה; לפי תורת הקוונטים נשארת תנועה זעירה, שנקראת "תנודות נקודת האפס"). ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, כך האטומים והמולקולות נעים מהר יותר. בכל טמפרטורה נתונה, מולקולות קלות נעות בממוצע מהר יותר ממולקולות כבדות.

בכל פעם שיש לשני אזורים טמפרטורות שונות, חום זורם ביניהם כך שהטמפרטורות נוטות להשתוות. המצב שבו הטמפרטורות שוות נקרא שיווי משקל תרמי. אפשר להפר את שיווי המשקל על ידי הוספה של אנרגיה או של חום, שמחממת אזור אחד, או על ידי הוצאת חום, שמקררת אזור. שלוש הדרכים להעברת חום מאזור לאזור הן הולכה, הסעה וקרינה. כל הגופים פולטים קרינה תרמית בטווח רחב של אורכי גל. זו קרינה אלקטרומגנטית שמשקפת את אנרגיית התנועה של האטומים והמולקולות הבודדים. ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, כך הגוף פולט יותר קרינה, ואורך הגל שבו הקרינה חזקה ביותר (שיא הקרינה) קצר יותר. בגופים בטמפרטורת החדר, שיא הקרינה התרמית נמצא בתחום האינפרה-אדום.
→ הסעיף הקודם: 3.27 חברות אנושיות בחלל | הסעיף הבא: 4.2 ראת'רפורד ומבנה האטום ←

