
כל החיים כפי שאנחנו מכירים אותם זקוקים לפחות לכמויות קטנות של מים נוזליים, לפרקי זמן לסירוגין. יש למים תכונות רבות שהופכות אותם לממס המתאים ביותר לחיים. בין השאר בגלל התלות שלנו במים, חוקרי מערכת השמש עסוקים כל כך בחיפוש אחר מים. אבל כמה מים נחוצים לקיום חיים? מדענים גילו יצורים חיים שעשויים ללמד אותנו מהי הכמות המינימלית של מים שהחיים זקוקים לה. היצורים האלה חיים בסביבות יבשות מאוד, והם נקראים קסרופילים ("אוהבי יובש"). כמו קרוביהם האקסטרמופילים האחרים, הקסרופילים פיתחו תכונות ייחודיות שמאפשרות להם לשרוד התייבשות קיצונית.

לא צריך דמיון פרוע במיוחד כדי לחשוב על דוגמאות לתנאים יבשים בכדור הארץ. כמה מהאזורים היבשים ביותר בכדור הארץ נמצאים במדבר אטקמה שבצ'ילה, שבו יורדים בחלק מהאזורים פחות מעשירית המילימטר של גשם בשנה. למעשה, לפי הערכות, באזורים מסוימים במדבר לא ירד גשם במשך יותר מ-400 שנה! מתחרים באטקמה ביובש העמקים היבשים באנטארקטיקה. גם בהם יורדים משקעים מעטים מאוד – כמה סנטימטרים בשנה לכל היותר. אף שאנחנו חושבים על אנטארקטיקה כעל יבשת מכוסה שלג, בעמקים היבשים כמעט אין שלג. בסביבות האלה בודקים ניסויים לזיהוי חיים, שמיועדים לדורות הבאים של רכבי השטח במאדים.
נדמה שבסביבה עם מעט כל כך מים, הסיכוי למצוא חיים קטן מאוד – ובכל זאת אנחנו מוצאים חיים בסביבות יבשות מאוד. הבעיות שנובעות מהתייבשות עלולות להיות קשות מאוד ליצורים חיים. כמה מהמכשולים הם הצטברות של מיני חמצן פעילים בתאים, שינויי מצב בלתי הפיכים בשומנים שבונים את קרומי התאים, ודנטורציה (אובדן המבנה) או נזק מבני אחר לחלבונים ולחומצות גרעין. לחיים שנמצאו בסביבות הקיצוניות האלה יש דרכים ייחודיות להתמודד עם ההשפעות המזיקות של ההתייבשות.
מנגנון ההגנה העיקרי מפני התייבשות הוא הגדלת הריכוז האוסמוטי בתוך התא. כלומר, התא צובר בציטופלזמה שלו מולקולות נוספות, שנקראות אוסמוליטים. בפרוקריוטים, האוסמוליט הנפוץ ביותר הוא גליצין בטאין. האוסמוליטים מצטברים בציטופלזמה הרחק מהחלבונים, מהשומנים ומחומצות הגרעין. כך המים שנשארים בתא נאלצים להתקבץ סביב החלבונים, השומנים וחומצות הגרעין, ומייצבים אותם בזמן ההתייבשות.

המחקרים החדשים של מאדים הבהירו לנו עד כמה חסרים מים נוזליים אצל שכנינו הקרובים. גילוי חיים בכדור הארץ בתנאים יבשים מאוד מעורר תקווה לגבי משימות המחקר העתידיות למאדים. מאדים קר וצחיח על פני השטח, אבל ייתכן שיש בו מים נוזליים עמוק מתחת לפני השטח, שיכולים לקיים חיים: לפי ניתוח של נתוני רעידות שמדדה הנחתת אינסייט (2024), בעומק של 11.5 עד 20 קילומטרים יש כנראה סלעים רוויי מים. לכל הפחות, חקר הסביבות הצחיחות בכדור הארץ יעזור לנו לחזות טוב יותר היכן לחפש במאדים עדויות לחיים בעבר או בהווה.
→ הסעיף הקודם: 18.14 פסיכרופילים | הסעיף הבא: 18.16 הלופילים ←

