בעוד ניוטון סיפק את החוקים הפיזיקליים המהווים בסיס למסעות מחוץ לכדור הארץ במאה ה- 17, הרי שנדרשו עוד כמה מאות שנים עד שהטכנולוגיה תתפתח ותאפשר את מימושם של מסעות אלה. עכשיו, לאחר שמלאו לחקר החלל כבר למעלה משישים שנה, הצלחנו להגיע אפילו אל מחוץ למערכת השמש שלנו.
באדיבות וויקיפדיה
בתקופת המלחמה הקרה פיתחו ארצות הברית וברית המועצות תוכניות לשיגור לוויינים מלאכותיים ראשונים לחלל למטרות צבאיות. החלל היה זירה חדשה שעל כיבושה התחרו שתי המעצמות. ברית המועצות ניצחה במרוץ זה כאשר שיגרה את הלוויין המלאכותי הראשון בשנת 1957, הייתה זו מערכת מדעית צנועה בשם Sputnik I. הצלחה בלתי צפויה זו הסעירה את העולם והניעה את התפתחותה המהירה של תוכנית חלל אמריקאית. בינתיים, ברית המועצות שיגרה את האדם הראשון לחלל בשנת 1961, הטייס הסובייטי יורי גגרין ערך את מסעו הראשון בחלל. הסובייטים גם הנחיתו את הגוף המלאכותי הראשון מתוצרת אנושית על הירח ושיגרו גששויות לעבר מאדים ונוגה.
בתגובה להישגים אלה, ארצות הברית קידמה תוכניות שאפתניות לשיפור החינוך המדעי ומימון מחקרי חלל. הנשיא האמריקאי ג'ון פ. קנדי הפך את חקר החלל למרכז המאמץ של ארה"ב שיוביל לזכייה במלחמה הקרה. נאס"א – המינהל האמריקני לחלל והאווירונאוטיקה, נוסד כדי להוביל תוכניות בתחום טכנולוגיות החלל והמדע. קנדי התחייב שארה"ב תנחית בני אדם על הירח עד סוף שנות השישים, הישג המבטא את יכולות המחקר האמריקני בחלל. התוצאה הייתה תוכנית אפולו. אנו יודעים כעת כי הסובייטים החלו בסתר לפתח את תכנית נחיתה על הירח במקביל לתוכנית אפולו, ובנו מאיצי טילים אדירים ומערכת נחיתה ירחית. הם נטשו את התוכנית הזו לאחר שבדיקות בלתי מאוישות של הרקטה הגדולה שלהם נכשלו, בפיצוצים דרמטיים. בשנת 1968, האסטרונאוטים של אפולו 8 היו האנשים הראשונים שהשתחררו מכוח המשיכה של כדור הארץ, במהלך מסעם לאתר הנחיתה על פני הירח. שנה לאחר מכן, ניל ארמסטרונג ובאז אלדרין היו האנשים הראשונים שהניחו את כף רגלם בעולם החדש.
באדיבות NASA
ההתעניינות הציבורית בתוכנית החלל הגיעה לשיא באותו זמן. במהלך שלוש השנים הבאות נחתו 12 אסטרונאוטים של אפולו בשישה אתרים שונים על פני ירח. עם זאת, התיאבון הציבורי לתוכנית אפולו היקרה פחת, והיא ננטשה בשנת 1972.
בשנים שלאחר מכן שיגרו כמה מדינות גשושיות רובוטיות לכוכבי לכת אחרים, והן החזירו תצלומי תקריב ראשונים למשטחים מעולמות בלתי ידועים. גשושית רובוטית סובייטית החזירה את דגימות האדמה הראשונות מהירח. גשושית סובייטית אחרת שרדה מעבר דרך האטמוספירה החמה והסוערת של נוגה, וצילמה תמונות ראשונות מפני השטח שלה. הסובייטים גם שגרו חלליות שהתרסקו על פני מאדים, ובהמשך חללית אמריקאית נחתה על מאדים והחזירה את התמונות הראשונות מפני השטח של הפלנטה. זוג גשושיות אמריקאיות חקרו את כל ארבעת כוכבי הלכת הענקיים והלוויינים שלהם, וסוכנות החלל האירופית, המשותפת למדינות אירופיות, השיקה את הגשושית הראשונה שיצרה תמונות תקריב של גרעין שביט. התוצאה של כל הפעילויות האלה היא שחלליות ורובוטי מחקר צילמו תמונות תקריב של כל הגופים הגדולים במערכת השמש למעט פלוטו וכוכבי לכת ננסים אחרים.
חקר החלל האנושי התקדם. ארה"ב פיתחה מערכת מעבורות חלל שנועדה לשיגור לוויינים וביצוע ניסויים מדעיים בחלל. מעבורות החלל תוכננו במקור להיות "משאית חלל", עם שיגורים שבועיים, אך בסופו של דבר היה צורך לשלם אפילו לנוסעים. בעיות טכניות וההפסדים הקטסטרופלים בשל הכישלונות של המעבורות צ'לנג'ר וקולומביה האטו את התוכנית. עם זאת, הפעלת המעבורות הייתה הדרך הטובה ביותר עבור ארה"ב להתמודד עם הצורך בהכנסת ציוד רב למסלול סביב כדור הארץ. סיומה של "תוכנית ההסעות" הביא לכך שארה"ב נאלצה להסתמך על סוכנות החלל הרוסית לשם שיגור מטענים אמריקנים לחלל. מצב זה נמשך עד לסיום העשור השני של המאה ה-21, שהדור הבא של המעבורות המסחריות פותח.
באדיבות NASA
במקביל, הסובייטים התרכזו בבניית תחנת חלל. הקוסמונאוטים הרוסים בתחנת החלל מיר קבעו שיא עולמי של חיים מחוץ לכדור הארץ, הם שהו בתחנה למעלה משנה. קיימת חשיבות גדולה להבנת ההשפעות של חוסר משקל על בני אדם, במיוחד אם נשלח אי פעם אנשים למאדים או יעדים פלנטריים אחרים.
עידן החלל נולד מתוך התחרות והפרנויה שיצרה המלחמה הקרה. היה זה מרוץ בין שתי מעצמות העל, מי יוביל את העולם במדע וטכנולוגיה. מאז סיום המלחמה הקרה קוצצו תקציבי חקר-החלל, כמו גם תקציבי המחקר המדעי בכלל. עלות חקר החלל גבוהה. בעידן של קשיי מימון נדרש שיתוף פעולה בינלאומי בכדי להתקדם. תחנת החלל הבינלאומית הייתה דוגמא לשיתוף פעולה מוצלח בין ארה"ב ורוסיה מאז השקתה בשנת 1998. באופן דומה, התוכניות הנוכחיות לבדיקות רובוטיות של מאדים כוללות מאמצים מתואמים של ארה"ב, רוסיה, אירופה ויפן. המרוץ שהחל בתחרות בין מדינות אפשרי כעת רק תוך שיתוף פעולה ביניהן.
Author: Chris Impey