
באדיבות ויקיפדיה
מושג הקרינה התרמית קשור לרעיונות של אנרגיה וטמפרטורה. כבר באמצע המאה ה-19 ידעו הפיזיקאים שכל הגופים פולטים קרינה תרמית כל הזמן, וגוסטב קירכהוף (Kirchhoff) הראה שהקרינה של גוף שחור אידאלי אינה תלויה בחומר שממנו הוא עשוי. ב-1893 מצא הפיזיקאי הגרמני וילהלם וין (Wien, נהגה "וין") איך מקום השיא בספקטרום של הקרינה התרמית תלוי בטמפרטורה. העקרונות של הקרינה התרמית, שמסוכמים לעיתים קרובות בשם "חוק וין", הם:
- כל הגופים פולטים קרינה תרמית בטווח רחב של אורכי גל.
- הכמות של הקרינה ואורך הגל של השיא שלה תלויים בטמפרטורה של הגוף, ולא בהרכב שלו.
- ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, הגוף פולט יותר קרינה, ואורך הגל של עיקר הקרינה קצר (או כחול) יותר.
האטומים והמולקולות נמצאים בתנועה בלתי פוסקת. זה נכון בכל החומרים ובכל מצבי הצבירה. במוצק התנועות הן רק תנודות; בנוזל או בגז התנועות כוללות גם התנגשויות בין חלקיקים שנעים בחופשיות. ראינו שהטמפרטורה היא מדד לאנרגיה הקינטית של החלקיקים בחומר; התנועה מגיעה למינימום רק באפס המוחלט של סולם קלווין. האטומים והמולקולות פולטים קרינה בגלל התנועה שלהם, ווין גילה איך הקרינה הזאת תלויה בטמפרטורה של החומר.

באדיבות ויקיפדיה
הניסוח המתמטי של חוק וין קובע מהו אורך הגל העיקרי, או הצבע, של האור שמגיע מגוף בטמפרטורה נתונה. הוא פשוט להפתיע. נסמן את הטמפרטורה של הגוף ב-T, בקלווינים, ואת אורך הגל שבו נפלטת הקרינה המרבית ב-λ, במטרים. בעזרת המשתנים T ו-λ אפשר לכתוב את חוק וין כך:
λ = 0.0029 / T
המספר 0.0029 הוא קבוע פרופורציה, והוא זהה בכל השימושים בחוק, כל עוד T נתונה בקלווינים ו-λ במטרים. זהו קשר הפוך בין אורך הגל לטמפרטורה: ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, אורך הגל של הקרינה התרמית קצר יותר, וככל שהטמפרטורה נמוכה יותר, אורך הגל ארוך יותר. בתחום הנראה, גופים חמים פולטים אור כחול יותר מגופים קרים.

לדוגמה, אם הטמפרטורה בפני השטח של השמש היא 5,700 K, מהו אורך הגל שבו עוצמת הקרינה של השמש מרבית? אם נציב 5,700 K במקום T, נקבל λ = 0.0029 / 5,700, כלומר 5.1 × 10-7 מטר. אם ידוע שלאור סגול יש אורך גל של כ-4.0 × 10-7 מטר, לאור צהוב כ-5.8 × 10-7 מטר ולאור אדום כ-6.6 × 10-7 מטר, מה אפשר לומר על הצבע של שיא הקרינה של השמש? השיא נמצא באורך גל קצר מזה של הצהוב – בתחום הירוק. ובכל זאת, השמש אינה נראית ירוקה, גם לא מהחלל: הקרינה שלה מתפרשת על פני כל הספקטרום, והעין, שמצרפת את כל הצבעים יחד, רואה אותה לבנה. מכדור הארץ השמש נראית מעט צהבהבה, כי האטמוספירה מפזרת יותר את אורכי הגל הקצרים של אור השמש (ולכן השמים כחולים).
זכרו שהקרינה התרמית משתרעת תמיד על טווח רחב של אורכי גל; הנוסחה שלמעלה מציינת רק את אורך הגל היחיד שבו נמצא השיא של הספקטרום. לכן, אף שהשמש נראית לבנה-צהבהבה, כשמפרקים את אור השמש במנסרה רואים קרינה בכל צבעי הקשת.

באדיבות ויקיפדיה
מהי הקרינה התרמית של גוף קר בהרבה מהשמש? לדוגמה, מהו אורך הגל, ומהו סוג הקרינה העיקרי, שהגוף שלכם פולט? רמז: הטמפרטורה ה"נורמלית" של הגוף היא כ-37°C. קודם נמיר את T לקלווינים: קלווין הוא מעלת צלזיוס ועוד 273, ולכן T היא כ-310 K. העור, שפולט את הקרינה, קצת קריר יותר – נניח 305 K. לפי חוק וין מקבלים λ = 0.0029 / 305 ≈ 9.5 × 10-6 מטר. אורכי הגל האדומים הארוכים ביותר של האור הנראה הם כ-7 × 10-7 מטר, ולכן זה הרבה מעבר לקצה האדום של הספקטרום. גוף האדם פולט קרינה תרמית באורכי גל ארוכים מכדי שהעין תוכל לקלוט אותם.
כל גוף בטמפרטורה של כמה אלפי מעלות פולט קרינה תרמית נראית, וכל גוף בטמפרטורה של כמה מאות מעלות פולט קרינה תרמית אינפרה-אדומה. דוגמה נוספת לחוק וין בפעולה היא הפיתוח הטכנולוגי שנקרא "משקפי לילה" או "ראייה באינפרה-אדום". המכשירים האלה קולטים אור אינפרה-אדום וממירים אותו לאור נראה, למשל לתמונה על מסך. כך אנחנו יכולים "לראות" את הקרינה התרמית האינפרה-אדומה של גופים קרים.

נניח שכוכב מסוים נראה בעין בלתי מזוינת בצבע אדום בולט. אם ידוע שלאור אדום עמוק יש אורך גל של כ-700 ננומטר, מה הטמפרטורה של הכוכב? (ננומטר, בקיצור nm, הוא 10-9 מטר). השוו את התשובה לטמפרטורה של השמש, 5,700 K, שהוזכרה למעלה. אם אורך הגל של הקרינה העיקרית, λ, הוא כ-700 ננומטר, כלומר 7 × 10-7 מטר, חוק וין נותן 7 × 10-7 = 0.0029 / T. כשפותרים ומוצאים את T, מקבלים T ≈ 4,140 K. הכוכב האדום קר אפוא מהשמש בכ-1,600 K. (כוכבים שנראים אדומים בבירור, כמו בטלגז, קרים אפילו יותר – כ-3,600 K – והשיא של הקרינה שלהם כבר בתחום האינפרה-אדום).
→ הסעיף הקודם: 4.17 קרינת חום | הסעיף הבא: 4.19 קרינה מפלנטות ומכוכבים ←

