מרקורי מקיף את השמש ב-88 ימים של כדור הארץ. ב-59 ימים הוא משלים סיבוב אחד סביב צירו ביחס לכוכבים רחוקים מאוד (כלומר, לוקח 59 ימים עד שכוכב כלשהו חוזר לאותו מקום בשמי הלילה של מרקורי). האם אתם מבחינים בקשר בין שני המספרים? זמן הסיבוב בן 59 הימים ("יום" של מרקורי) הוא בדיוק שני שלישים מ"שנת" מרקורי בת 88 הימים. האם זה רק מקרה שהיחס הוא בדיוק ⅔? לא. בגלל כוחות הגאות והאקסצנטריות הגבוהה של מסלולו, זמן הסיבוב של מרקורי התייצב על שני שלישים מ"שנתו". תופעה כזו היא צורה של נעילה גאותית, והיא נצפית גם במסלולים של פלנטות וירחים במקומות אחרים במערכת השמש.
באדיבות NASA
התוצאה של תהודה מסלולית זו היא "יום" מוזר מאוד במרקורי. השילוב של סיבוב בן 59 ימים ו"שנה" בת 88 ימים פירושו שהזמן מצהריים אחד לצהריים הבאים, בכל נקודה על פני מרקורי, הוא בממוצע 176 ימים של כדור הארץ! המספר 176 אינו מקרי: זה המספר הקטן ביותר שהוא כפולה שלמה גם של זמן הסיבוב של הפלנטה וגם של זמן ההקפה שלה סביב השמש. במרקורי יש כ-88 ימים של אור יום לוהט, ואחריהם 88 ימים של לילה קפוא. ומוזר עוד יותר: תנועת השמש בשמי מרקורי אינה סדירה ויציבה כמו בשמי כדור הארץ, משום שמסלולו של מרקורי אקסצנטרי יותר. כך נוצר "נדנוד" בתנועתה האיטית של השמש בשמיים, ביחס לאופק.
מסלולו של מרקורי אקסצנטרי מאוד. פירוש הדבר שבנקודה הקרובה ביותר לשמש, הנקראת פריהליון (מיוונית: פֶּרִי = קרוב, הֶלְיוֹס = שמש), מרקורי נמצא במרחק של 46 מיליון קילומטרים בלבד מהשמש, ואילו באפהליון (הנקודה הרחוקה ביותר מהשמש) המרחק הוא 70 מיליון קילומטרים! למסלולו של מרקורי האקסצנטריות הגבוהה ביותר מבין כל הפלנטות. כל הפלנטות נוצרו מאותה דיסקה מסתובבת של חומר, והתהליך הזה הפך את רוב מסלוליהן לכמעט מעגליים, אבל לא את מסלולו של מרקורי. מה גרם לחריגה? מדענים חושבים שגוף גדול פגע במרקורי בשלב מוקדם בהיסטוריה של מערכת השמש. הפגיעה הזו אולי השפיעה על מסלול הפלנטה וגם על הרכבה.
באדיבות NASA
במאה ה-19 הופתעו מדענים לגלות שהפריהליון של מרקורי זז לאט סביב השמש, בזווית זעירה משנה לשנה. לתזוזה הזו קוראים נקיפה (פרצסיה). רובה מוסבר במשיכה של הפלנטות האחרות, אבל חלק קטן ממנה – 43 שניות קשת במאה – אי אפשר היה להסביר בחוקי הכבידה של ניוטון. בסוף המאה ה-19 חשבו מדענים שהוא נגרם מכוח המשיכה של פלנטה לא ידועה בין מרקורי לשמש. הפלנטה ההיפותטית הזו נקראה וולקן. (מכאן שמה של הפלנטה שממנה בא מר ספוק בסדרת המדע הבדיוני הקלאסית "מסע בין כוכבים"). אבל תצפיות מאוחרות יותר הראו שאין פלנטה כזו.
הפתרון לתעלומת מסלולו של מרקורי הגיע ב-1915, כאשר אלברט איינשטיין שינה ושיפר את חוקי ניוטון בעזרת תורת היחסות הכללית החדשה שלו. התיאוריה של איינשטיין מתארת את הקשרים בין כבידה, מרחב וזמן באופן שונה מחוקי ניוטון, והמשוואות שלו חזו בדיוק את קצב הנקיפה שנצפה במסלולו של מרקורי. פתרון התעלומה הוביל לקבלת תורת היחסות של איינשטיין ברחבי העולם. זו דוגמה דרמטית לאופן שבו המדע פועל. רק לעיתים נדירות מובילה תצפית אחת לתיאוריה חדשה, אבל כאן תזוזה קטנה במסלולה של פלנטה אחת הובילה לתפיסה חדשה של הכבידה.
→ הסעיף הקודם: 6.4 מרקיורי | הסעיף הבא: 6.6 פני השטח של מרקורי ←