חקר מאדים בעזרת חלליות החל באמצע שנות ה-60, בעשורים הראשונים של "מרוץ החלל". בזמן שברית המועצות ריכזה את מאמציה בחקר נוגה, שלחה ארצות הברית סדרה של חלליות אל שכנתנו האחרת, מאדים. התמונות ששלחו משימות מרינר הראשונות הראו פני שטח צחיחים ומכוסי מכתשים, כמו הירח. לרוע המזל, הן החמיצו את כל התכונות הגיאולוגיות המדהימות של מאדים! רק כשהגיעה מרינר 9 ב-1971 ראו המדענים את הרי הגעש הענקיים, הקניונים ואפיקי הנהרות היבשים, שהופכים את מאדים למרתק באמת. מרינר 9 הייתה החללית הראשונה שנכנסה למסלול סביב הפלנטה האדומה, והיא הצליחה לצלם את כל פני השטח שלה.
באדיבות ויקיפדיה
בשנות ה-70 היו חלליות ויקינג הראשונות שנחתו על מאדים ופעלו על פניו לאורך זמן (נחתת סובייטית, מארס 3, נחתה שם כבר ב-1971, אבל הקשר איתה אבד אחרי שניות). ויקינג 1 וויקינג 2 נחתו באתרים שונים במאדים וחקרו את הרכב הסלעים שעל פני השטח. הן גם ערכו ניסויים בקרקע כדי לענות על השאלה החשובה ביותר לגבי מאדים: האם יש בו חיים? הניסויים הביולוגיים לא גילו חיים, אף שיש הטוענים שהתוצאות לא היו חד-משמעיות. ויקינג הראתה למעשה שמאדים יבש ועוין אפילו יותר משחשבו. הקרינה על פני השטח חזקה מספיק כדי להרוג כל צורת חיים, לפחות כפי שאנו מכירים אותם.
במשך יותר מעשור לא נשלחו חלליות אמריקאיות נוספות למאדים. ב-1992 שוגרה מארס אובזרבר (Mars Observer), אבל הקשר איתה אבד לפני שנכנסה למסלול סביב הפלנטה. זה היה הראשון מבין כמה כישלונות חמורים בחקר מאדים באותו עשור. מארס קליימט אורביטר (Mars Climate Orbiter) הייתה לוויין מזג אוויר שנועד לחקור את האטמוספירה והאקלים. הקשר איתו אבד כשהגיע למאדים ב-1999: בגלל טעות בחישובי הניווט (ערבוב בין יחידות מטריות ליחידות אנגליות), הוא חדר לאטמוספירה נמוך מדי ונשרף. נחתת הקוטב מארס פולר לנדר (Mars Polar Lander) הייתה אמורה לבדוק את הקרקע הקפואה בקוטב ולחפש קרח מים, אבל גם הקשר איתה אבד עם הגעתה.
באדיבות ויקיפדיה
אבל היו גם הצלחות. הנחתת פאתפיינדר (Pathfinder) ורכב החקר שלה היו הצלחה גדולה, והחללית מארס גלובל סרוויור (MGS), שהקיפה את מאדים, הפיקה מספיק תמונות באיכות גבוהה כדי להעסיק מדענים במשך שנים – יותר נתונים מכל שאר משימות מאדים יחד! המשימות האלה סיפקו עדויות לכך שבעבר הרחוק היה מאדים חם ורטוב יותר, ואולי אף לכך שמים נוזליים זרמו על פני השטח בעבר הקרוב. משימת MGS כללה גם מד גובה בלייזר, שמדד את הגובה של כל פני הפלנטה, ומכשירים שבחנו את הרכב פני השטח. מקיפה נוספת, מארס אודיסיי (Mars Odyssey), הגיעה ב-2001; היא חיפשה עדויות למים, שלחה נתונים על הקרינה בסביבת מאדים, וחקרה את הרכב המינרלים בסלעים ובקרקע. החללית הטובה ביותר כיום היא מארס רקונסנס אורביטר (Mars Reconnaissance Orbiter), שעליה המצלמה HiRISE. המצלמה מצלמת בדיוק מעולה, ומסוגלת להבחין בעצמים שגודלם כשלושים סנטימטרים.
באדיבות teachastronomy
סוכנות החלל האירופית הצטרפה לחקר מאדים במשימת מארס אקספרס (Mars Express), שהגיעה בסוף 2003. מארס אקספרס נשאה נחתת זעירה בשם ביגל 2, שתוכננה במיוחד לחפש סימנים למים ולחיים בעבר, אבל הקשר איתה לא נוצר מעולם. משימת המאדים של יפן, נוזומי, נכשלה בגלל בעיות במערכת ההנעה. המשימות הבאות שהגיעו למאדים היו רכבי החקר ספיריט ואופורטוניטי. שני הרובוטים האלה חקרו את הסלעים והקרקע, וחיפשו עדויות למים. ספיריט נסעה 8 קילומטרים במשך יותר משש שנים, ואופורטוניטי נסעה 45 קילומטרים מדהימים במשך 14 שנים. שני הרכבים תוכננו לפעול 90 ימים בלבד, ולנסוע פחות מקילומטר וחצי!
כיום יש בידינו, במובנים מסוימים, תמונה מפורטת יותר של מאדים מאשר של כדור הארץ. מהתמונות ברזולוציה גבוהה של מארס רקונסנס אורביטר ועד דגימות הקרקע שבדקה הנחתת פיניקס, חקרנו את מאדים באורכי גל רבים ודגמנו את הקרקע והסלעים שלו. בנובמבר 2011 שוגרה מכדור הארץ מעבדה מדעית ניידת חדשה, בגודל של רכב שטח קטן, בשם קיוריוסיטי (Curiosity). הרכב הגיע למאדים באוגוסט 2012, ומאז הוא שולח נתונים על השאלה אם מאדים יכול היה לקיים חיים אי פעם, ועל האקלים והגיאולוגיה שלו. אחריו הגיע רכב דומה ומתוחכם יותר, פרסבירנס (Perseverance), שעדיין פועל. ב-2024 גילה פרסבירנס במכתש ג'זרו סלע עם דוגמה של "כתמי נמר" ממינרלים של פוספט ברזל וגופרית ברזל – אחד המועמדים המסקרנים ביותר לסימן של חיים שנמצאו עד היום.
פרסבירנס נשא מסוק קטן בשם אינג'נואיטי (Ingenuity), שטס לצדו. ב-2021 ביצע אינג'נואיטי את הטיסה הממונעת והמבוקרת הראשונה בפלנטה אחרת. זה היה הישג טכני, משום שצפיפות האטמוספירה של מאדים היא רק כ-1% מזו של כדור הארץ, ולכן קשה מאוד להטיס בה כלי עם רוטורים! אינג'נואיטי השלים 72 טיסות, עד שנזק לרוטורים סיים את משימתו בינואר 2024. ארצות הברית אינה המדינה היחידה שמסיירת במאדים: ב-2021 הפכה סין, במשימת טיאנוון-1 עם הרכב ז'ורונג, למדינה השנייה בלבד שהפעילה בהצלחה רכב על פני מאדים.
ניסוי אמיתי לגילוי חיים, כמו של ויקינג, עדיין רחוק, אבל פרסבירנס אוסף דגימות סלע שיוחזרו בעתיד לכדור הארץ, ושם יהיה אפשר לחפש בהן סימנים לחיים קדומים בפירוט רב. עם זאת, משימת החזרת הדגימות שפיתחה נאס"א מורכבת מאוד מבחינה טכנית, ועלותה תפחה ליותר מ-11 מיליארד דולר. כרגע היא מוקפאת, ולכן לא ברור מתי יגיעו הדגימות שאסף פרסבירנס לכדור הארץ.
האם אסטרונאוטים ידרכו אי פעם על מאדים? משימה מאוישת למאדים תהיה מרגשת מאוד, אבל גם מסוכנת ויקרה מאוד. קשה לשמור על בריאות האסטרונאוטים במשך כשנתיים, משך הזמן המשוער של משימה למאדים, וקשה עוד יותר להבטיח את חזרתם בשלום במקרה של תקלה. ההערכה הנמוכה ביותר הסבירה למחיר היא כ-50 מיליארד דולר. חלליות רובוטיות זולות בהרבה. עם זאת, האפשרות להפיק מים מתחת לפני השטח של מאדים פותחת כמה אפשרויות מעניינות: מי שתייה עשויים לחכות לחוקרים אנושיים כבר במקום. המים יכולים גם לשמש מקור לחמצן לנשימה ולמימן לדלק לדרך חזרה.
→ הסעיף הקודם: 6.15 מאדים במבט מודרני | הסעיף הבא: 6.17 הגיאולוגיה של מאדים ←