באדיבות ויקיפדיה
בתכונות פיזיקליות רבות, מאדים דומה לכדור הארץ. שכננו קטן בערך בחצי מכדור הארץ, אבל יש בו מאפיינים רבים הדומים לאלה של כדור הארץ, כמו עננים, שכבות משקע, דיונות חול והרי געש. למאדים יש גם כיפות קרח בקטבים, שגדלות ומצטמקות עם חילופי העונות. צירו של מאדים נטוי ב-25 מעלות, מעט יותר מ-23.5 המעלות של כדור הארץ, ולכן יש גם במאדים עונות כמו בכדור הארץ. היום במאדים ארוך כמעט כמו היום בכדור הארץ. פני השטח של מאדים חרוצים בסימני שחיקה של רוח ומים גם יחד, עדות חזקה לכך שמים נוזליים זרמו על פניו בעבר. העבר הרטוב והייחודי של מאדים הופך אותו להשוואה מרתקת לכדור הארץ, שהוא הפלנטה היחידה שיש בה היום מים נוזליים על פני השטח.
הדמיון לכדור הארץ, והרמזים לאקלים שונה מאוד בעברו של מאדים, גרמו למדענים לתהות אם יש במאדים חיים, או אולי היו בו בעבר. שאלות כאלה הציתו את דמיונם של מדענים ופילוסופים, וגם של סופרי מדע בדיוני, והן ממשיכות לעורר השראה בכל מי שמתעניין ב"פלנטה האדומה".
מאדים תמיד נשא אופי מאיים במיתוס ובתרבות. תרבויות עתיקות ראו בפלנטה כוח מרושע של מלחמה ואפוקליפסה, ומיתוסים דומים צצו ברחבי העולם. בכתבים בבליים מאוחרים מזוהה מאדים עם נֶרְגַל, אל ההרס והמלחמה הלוהט. בעיני היוונים, מאדים היה ארֵס, אחד משנים-עשר האלים האולימפיים, בנם של זאוס והרה. משרתיו בשדה הקרב היו דֵימוֹס ופוֹבּוֹס, אימה ופחד, ואחותו ובת לווייתו הייתה אריס, אלת המחלוקת. ארס היה דמות חשובה אך לא אהודה. בידי הרומאים הוא הפך לאל גברי ואציל, שסייע גם לחקלאות וגם למלחמה. החודש השלישי בשנה שלנו, מרץ, קרוי לכבודו ולכבוד העונה שבה החורף נחלש מספיק כדי שהלגיונות הרומיים יוכלו לצאת למסעותיהם הצבאיים. לפי האגדה, מאדים נטש את ילדיו, רומולוס ורמוס, והתאומים ייסדו לימים את העיר רומא. ייתכן שהמסתורין סביב מאדים גבר בגלל התנועה הנסוגה שלו: אחת לכמה שנים הוא משנה פעמיים את כיוון תנועתו בין הכוכבים. כל הפלנטות החיצוניות מתנהגות כך, אבל אצל מאדים שינוי הכיוון דרמטי יותר מאשר אצל צדק ושבתאי. מעניין שנקודה צנועה כל כך של אור אדמדם יכולה לעורר עוצמה כזו.
באדיבות ויקיפדיה
נקפוץ קדימה כמעט אלפיים שנה, ומאדים עדיין לוכד את הדמיון. זה הלילה שלפני ליל כל הקדושים, ערב מלחמת העולם השנייה. משפחות ברחבי אמריקה מתיישבות סביב הרדיו כדי להאזין ל-"The Mercury Theatre on the Air", תוכנית שבועית בבימויו של אורסון וולס הצעיר, שבה הוא משתתף לצד צוות שחקנים מוכשר. המאזינים נהנים ממוזיקה תזמורתית בסגנון לטיני מבית מלון בניו יורק, כשהקריין קוטע את השידור: "גבירותיי ורבותיי, אנו מפסיקים את תוכנית מוזיקת הריקודים שלנו כדי להביא לכם מבזק מיוחד." מגיע דיווח על פעילות חריגה שנצפתה על פני מאדים, ואז חוזרים למוזיקה. כמה דקות אחר כך הקריין קוטע שוב, עם מידע נוסף על מאדים. עוד מוזיקה. בהפרעה הבאה הקריין מדבר בקול מתנשף על מטאור שנחת זה עתה בניו ג'רזי. קצת אחר כך, מהשטח, נשמעת אימה בקולו כשהוא מתאר יצורים היוצאים מהמטאור, שהוא בעצם חללית. תושבי מאדים מתחילים להשתמש בקרן חום כדי לשרוף את הנוכחים, וכשהקריין מתאר את הלהבות המתפשטות, קולו נקטע באמצע המשפט. וולס תכנן בכוונה כמה שניות ארוכות של שקט, "שידור מת", כדי להגביר את המתח ואת תחושת האמת. בניו ג'רזי ובמקומות אחרים ברחבי הארץ אנשים נכנסים לפאניקה, ורבים מעמיסים את חפציהם על המכוניות כדי להימלט מהאיום.
לאוזן המודרנית, השידור של וולס נשמע כמו מדע בדיוני זול מסוג B. אבל זה היה עולם צעיר ותמים יותר, מודאג ממלחמה, ולא מודע לכך שביקור של חייזרים בכדור הארץ אינו סביר כל כך. עברו עוד כמעט עשרים שנה עד שאמריקה נכנסה לעידן החלל. למעשה, סיפור הפלישה ממאדים חוצה זמנים ותרבויות. כשהרומן "מלחמת העולמות" של ה"ג וולס יצא לאור ב-1898, הוא הפך מיד לקלאסיקה. מילותיו שומרות על כוחן המעורר: "עם זאת, מעבר לתהום החלל, מוחות עצומים, קרים וחסרי חמלה התבוננו בפלנטה שלנו בעיניים קנאיות, ולאט אך בבטחה טוו את תוכניותיהם נגדנו." יותר ממאה שנה אחר כך, כשסטיבן ספילברג עיבד את הספר לסרט ב-2005, העלילה הבסיסית לא השתנתה. הפחד מפלישת חייזרים נוגע במשהו עמוק בנפש האדם, ראשוני כמו החלומות עצמם.
→ הסעיף הקודם: 6.11 חקר נוגה | הסעיף הבא: 6.13 מחקרים מוקדמים של מאדים ←