אורנוס הוא פלנטה, הנמצאת במקום השביעי במרחקה מהשמש. אורנוס התגלה בשנת 1781 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שבאותו זמן עדיין היה אסטרונום חובב. העולם הכחול של אורנוס אולי ידוע בעיקר בזכות ציר הסיבוב הייחודי שלו. הוא נע על צדו בשונה מכל שאר פלנטות. ברוב פלנטות, כמו כדור הארץ, הקוטב הצפוני מצביע פחות או יותר "כלפי מעלה", בניצב למישור של מערכת השמש. אצל אורנוס, לעומת זאת, ציר הסיבוב שוכב כמעט במישור בו נעות הפלנטות במסלולן סביב השמש. משמעות הדבר היא כי באורנוס הקטבים צפון ודרום מצביעים לסירוגין כמעט ישירות לעבר השמש, במהלך 84 שנים שבו הוא משלים סיבוב. העונות על כדור הארץ, ועל כל פלנטה אחרת, נגרמות בשל נטיית ציר הסיבוב של הפלנטה. הנטייה יוצאת דופן של ציר הסיבוב של אורנוס גורמת למחזור עונתי בלתי שגרתי.
באדיבות NASA
כאשר הקוטב הצפוני של אורנוס פונה כמעט ישירות לעבר השמש, חצי הכדור הדרומי נמצא בחורף ארוך וחשוך, שנמשך כרבע מזמן המחזור של פלנטה, או כ -21 שנים! לאחר החורף הקוטבי הדרומי והקיץ בקוטב הצפוני, השמש זורחת על אזורי קו המשווה, ואורה מגיע לכל נקודה על הפלנטה. משך היממה באורנוס הוא 17 שעות. בעונה זו, המצב באורנוס דומה הרבה יותר לכדור הארץ במהלך הסתיו או האביב, אם כי הרבה יותר קר (לאורנוס מגיעה רק 1/400 מכמות אור השמש המגיעה לכדור הארץ). לאחר 21 שנים נוספות, הקוטב הדרומי מצביע לכיוון השמש, וחצי הכדור הדרומי חווה קיץ של 21 שנה. למרות העונות הארוכות והממושכות הללו, חללית וויאג'ר 2 מדדה הטמפרטורה דומה בקו המשווה ושני הקטבים – אפילו באמצע של קיץ בן 21 שנים או בחורף. הסיבות לאחידות זו עדיין לא פוענחו אבל כנראה יש לכך קשר לזרימה יעילה מאוד של גזים באטמוספירה הגורמים לטמפרטורה אחידה.
השדה המגנטי של אורנוס גם הוא מגלה אנומליה. לא רק שהוא מוטה בזווית של 60 מעלות מציר הסיבוב של הפלנטה, הוא קטן במידה ניכרת במרכז הפלנטה. השילוב של נטייה זו והסיבוב הייחודי של אורנוס יוצר שדה מגנטי יוצא דופן, עם קווים בעלי זנב מאורך (חלק מהשדה המגנטי של אורנוס המשתרע עד השמש) ומתפתל לצורות מחלצים. הסיבה לשדה המגנטי הביזארי הזה עדיין אינה ידועה.
מה גורם לנטייה קיצונית של ציר הסיבוב של אורנוס? ישנם כיום שני דגמים שונים. מצד אחד, מדענים משערים כי אורנוס נפגע על ידי גוף בין-פלנטרי גדול, בעקבות הפגיעה נטה ציר הסיבוב שלו. התנגשות דומה התרחשה כנראה בהיסטוריה של כדור הארץ, ויצרה את הירח שלנו. ההבדל בתוצאה הסופית נובע ככל הנראה מהגיאומטריה השונה של שתי ההתנגשויות. כדור הארץ אולי נפגע בראשו, דבר שגרם לשינוי בצורת שני הגופים והעיף חומר מהמעטפת למסלול הירחי. אורנוס אולי ספג מכה צדית שגרמה לו לנטייה. השערה זו אינה ודאית, כי הראיה היחידה עליה היא נשענת היא הנטייה המוזרה של ציר הסיבוב של אורנוס. רוב פלנטות האחרות מציגות רמה גבוהה של סדירות במסלולים שלהן: יש להן נטייה צירית קטנה, ומסלולים כמעט עגולים. עם זאת, כמה התנגשויות גדולות בתחילת ההיסטוריה של מערכת השמש אולי גרמו לאי סדרים אחרים (ראה מאמר על ונוס) והותירו בכמה פלנטות סימנים מובהקים.
תיאוריה חלופית מסבירה את הנטייה של אורנוס כתוצר של אינטראקציות כבידה ולא של התנגשויות. אם מערכת השמש המוקדמת הייתה הרבה יותר קומפקטית, והכילה פלנטות ענק שנודדו למסלוליים הנוכחיים שלהם, ייתכן כי היחס צדק-שבתאי היה באופן זמני 2:1 דבר שייצר תהודה מסלולית. מודלים מסוימים מראים כי תהודה כזו עלולה הייתה לגרום לאורנוס לנטות על צדו. למרות שמודל זה פחות פופולרי, הוא מסוגל להסביר, בניגוד למודלים אחרים, מדוע הירחים של הפלנטות החיצוניות, בדרך כלל מקיפים את קו המשווה שלהן, במקום להסתובב בדיסקה של מערכת השמש ,כפי שניתן היה לצפות.
באדיבות teachingastronomy
למרות החידות שפלנטה זו מעלה, הרי פלנטת אורנוס עצמה היא ענקית קרח ארצית למדי. זמן הקפת המסלול 84.3 שנים ומרחק אופייני שלה 19.2 יחידות אסטרונומיות מן השמש. אורנוס הוא כל כך קר עד שגזים רבים נמצאים כגבישי קרח באטמוספירה הכחולה שלו. מסת אורנוס כ- 14.5 מסות כדור הארץ, יש לו ליבה סלעית קטנה המוקפת באטמוספירה של מימן הליום, וגם אמוניה, מתאן ופחמימנים.
כמו פלנטות ענקיות אחרות, לאורנוס יש טבעות עשויות קרח ואבק. הטבעות האלה דקות מאוד וחשוכות מאוד. הטבעות כה חשוכות משום שבמשך הזמן, קרינת השמש על טבעות הקרח גרמה לתגובות כימיות הבונות תרכובות כהות על פני המשטחים הקפואים.
באדיבות NASA
לאורנוס יש גם כמה ירחים, כולם נקראים על שם דמויות ביצירותיהם של שייקספיר. למעלה מ -25 לוויינים ידועים, החשובים ביותר הם חמשת הגדולים (מהקרוב לרחוק): מירנדה, אריאל, אומבריאל, טיטניה ואוברון. כל הירחים האלה גדולים מספיק כדי שצורתם תהיה כדורית עקב הכבידה העצמית שלהם, והם עשויים ללכוד גופים מחגורת קואיפר. מירנדה (ואולי אריאל) גדולים יותר מאשר פלוטו!
אורנוס צולם על ידי חללית וויאג'ר 2 במהלך מסעה בשנת 1986, אז היה חורף בקוטב הצפוני. מאז היא נצפתה באופן קבוע על ידי טלסקופים קרקעיים ומבוססי חלל שנעו סביב כדור הארץ. בשנת 2007 אורנוס הייתה בתקופת האביב, ועכשיו היא החל הקיץ בקוטב הצפוני, הקיץ יגיע לשיאו בשנת 2028.
Author: Chris Impey