האנרגיה ביקום מתנהגת בדרכים קבועות שאפשר לחזות. התרמודינמיקה חוקרת את הדרך שבה החום זורם. אפשר להרחיב את הדיון הזה כך שיכלול את החום ואת כל שאר צורות האנרגיה. הכללים שהמדענים גילו, ושחלים בכל האזורים ביקום שנבדקו עד כה, נקראים חוקי התרמודינמיקה.
אף שאינו אחד משלושת החוקים המסורתיים, הפיזיקאים מגדירים גם את החוק האפס של התרמודינמיקה. הוא מגדיר שיווי משקל תרמי כמצב שבו אין זרימת אנרגיה בין שתי מערכות פיזיקליות. בנוסף, אם שתי מערכות נמצאות כל אחת בשיווי משקל תרמי עם מערכת שלישית, הן נמצאות בשיווי משקל תרמי גם זו עם זו. החוק האפס הוא הבסיס להגדרת הטמפרטורה.
החוק הראשון של התרמודינמיקה קובע שהכמות הכוללת של האנרגיה במערכת סגורה נשמרת תמיד. זהו ניסוח של חוק שימור האנרגיה. לדוגמה, במסלול אליפטי יש חילופים מתמידים בין האנרגיה הקינטית לאנרגיה הפוטנציאלית הכבידתית. כשהפלנטה קרובה לכוכב שלה, היא נעה מהר יותר במסלולה – האנרגיה הקינטית גבוהה והאנרגיה הכבידתית נמוכה. כשהיא רחוקה מהכוכב שלה, היא נעה לאט יותר – האנרגיה הקינטית נמוכה והאנרגיה הכבידתית גבוהה. האנרגיה הכוללת של הפלנטה נשארת קבועה. כשנראה שהאנרגיה אינה נשמרת, התשובה היא בדרך כלל שחלק מהאנרגיה דלף בצורת חום. כשנדנדה מאטה או כדור מתגלגל נעצר, האנרגיה הקינטית הפכה בהדרגה לחום.


כשאנחנו מסתכלים על השמש הבוהקת בשמים, ויודעים שהיא תמשיך לזרוח כך עוד מיליארדי שנים, נראה כאילו אנחנו מקבלים את האנרגיה הזאת בחינם. איך הכוכבים מקיימים את חוק שימור האנרגיה? הכוכבים יוצרים יסודות כבדים יותר בשרשרת של תגובות היתוך: ממימן להליום, בכוכבים כמו השמש ומעלה – מהליום לפחמן, ובכוכבים מסיביים במיוחד (פי 8 ויותר ממסת השמש) – הלאה, עד ברזל. גרעיני האטומים מוחזקים יחד בכוח משיכה שפועל כמו "דבק", ונדרשת אנרגיה כדי לפרק את הדבק הזה. מאז שאיינשטיין הראה שלאנרגיה שקושרת את גרעין האטום יש מסה שקולה (E = mc2), נובע מכך שלחלקיקים שמחוברים זה לזה יש מסה קטנה יותר מאשר לאותם חלקיקים כשהם נפרדים. לכן, בכל פעם שגרעין נקשר בחוזקה רבה יותר, אנרגיה שהייתה "קפואה" בצורת מסה משתחררת כאנרגיית קרינה. במעבר ממימן לברזל, גרעיני האטומים נקשרים בחוזקה הולכת וגדלה, ולכן כל צעד בשרשרת ההיתוך משחרר אנרגיה שמקורה במסה. חשבו על המסה כעל צורה של אנרגיה פוטנציאלית שהכוכבים הופכים לאור.

באדיבות pixabay

גם החוק השני של התרמודינמיקה מוכר לנו. עקרון שיווי המשקל התרמי מתאר איך חום זורם תמיד מגוף חם לגוף קר. שיווי משקל נוצר כששני הגופים מגיעים לאותה טמפרטורה. החוק השני קובע בנחרצות: חום אינו יכול לזרום מעצמו מגוף קר לגוף חם. כוס קפה מתקררת כשהיא מאבדת חום לאוויר הקריר יותר. קוביית קרח נמסה כשחום זורם אליה מהאוויר החם יותר. שימו לב שהחוק הראשון, שימור האנרגיה, אינו מחייב התנהגות כזאת. האנרגיה הייתה נשמרת גם אילו הקפה היה מתחמם על חשבון התקררות האוויר, או אילו קוביית הקרח הייתה מתקררת עוד על חשבון התחממות האוויר. אבל אנחנו אף פעם לא רואים את זה קורה. בטבע, חום זורם תמיד בכיוון אחד – מחם לקר.
כשנראה שהחוק השני של התרמודינמיקה מופר, הסיבה היא שאיננו מביאים בחשבון את המערכת כולה. חום זורם תמיד כך שהוא מחמם את הסביבה הקרה, אבל אין פירוש הדבר שאי אפשר להכין קוביות קרח. מקרר יכול להוציא מהמים מספיק חום כדי להפוך אותם לקוביות קרח, אבל זה בא על חשבון פליטה של כמות גדולה יותר של חום לאוויר. אם אינכם מאמינים, געו בחלק האחורי או התחתון של המקרר. קל לראות שהכוכבים מצייתים לחוק השני: האנרגיה נוצרת בליבת הכוכב בהיתוך גרעיני, ומשם היא זורמת החוצה, מאזורים חמים יותר לאזורים קרים יותר.
אפשר לנסח את החוק השני של התרמודינמיקה בעזרת תיאור מיקרוסקופי של אנרגיית החום. החום הוא מדד לאנרגיה הקינטית (כלומר לכמות התנועה) של האטומים והמולקולות. חלקיקים מהירים נוטים להעביר מתנועתם לחלקיקים איטיים יותר, והתוצאה היא שכולם מתקרבים לאותה תנועה ממוצעת, כלומר לאותה טמפרטורה. זה הרעיון של שיווי משקל תרמי. שימו לב לשתי תכונות חשובות של התיאור הזה. ראשית, ייתכן שחלקיק איטי ימסור מהירות לחלקיק מהיר, אבל זה לא סביר. כשמדובר במספר גדול של חלקיקים, האנרגיה תזרום תמיד מהמהירים לאיטיים. החוק השני של התרמודינמיקה מתאר את הטבע במונחים של הסתברות, ולא של ודאות. ייתכן שכמה מולקולות מים יאבדו במקרה מספיק אנרגיה כדי להיצמד זו לזו ולהפוך לגביש קרח, אבל הסיכוי שקוביית קרח תיווצר מעצמה בכוס המים שלכם קטן להפליא!

באדיבות pixabay
התוצאה השנייה של התיאור המיקרוסקופי של זרימת החום מעניינת עוד יותר. החום הוא מדד לתנועות האקראיות של החלקיקים, ולכן הוא בעצם מדד לאי-סדר. החוק השני של התרמודינמיקה קובע גם שאי-הסדר של מערכת פיזיקלית תמיד גדל כשהיא עוברת שינויים. המדענים משתמשים במונח אנטרופיה כמדד לאי-סדר. אנטרופיה היא מושג מדעי עמוק, שמועיל בתחומים רבים של האסטרונומיה.
נראה שהגידול באנטרופיה הוא עובדה מחיי היומיום, ולא רק חוק טבע. הניירות על השולחן נוטים להתבלגן, גרביים בודדים צצים במגירת הגרביים, והמטבח תמיד מתלכלך. מדוע קל הרבה יותר לשבור ביצה מאשר להחזיר אותה לשלמותה? מדוע קל לערבב קוביית סוכר בקפה, אבל שום ערבוב לא יחזיר את הסוכר לצורת קובייה? נשתמש בדוגמה של חפיסת קלפים. נתחיל מחפיסה שבה כל הקלפים מסודרים לפי הערך ולפי הסדרה. החפיסה מסודרת לגמרי, והאנטרופיה שלה נמוכה. כל מה שתעשו בחפיסה יהפוך אותה לפחות מסודרת. אחרי כמה ערבובים יישארו קבוצות קטנות של קלפים ברצף, אבל בסך הכול יהיה בחפיסה יותר אי-סדר ויותר אנטרופיה. ערבבו אותה פעמים רבות, והיא תתחיל להיראות אקראית לגמרי – אי-הסדר והאנטרופיה גבוהים עכשיו מאוד. הניסיון מלמד שלא משנה כמה פעמים תערבבו את החפיסה, לעולם לא תחזירו את הקלפים למצבם המסודר ההתחלתי. האנטרופיה תמיד גדלה.
יש קשר ברור בין אי-סדר, או אנטרופיה, לבין ההסתברות שמערכת תהיה במצב מסוים: מצבים של אי-סדר סבירים יותר ממצבים של סדר. כשקוביית קרח (או קוביית סוכר) נמסה, הסדר שבסריג הגבישי הופך לאי-סדר של מולקולות מים שנעות באקראי. החום הוא צורת אנרגיה אקראית, בעלת אנטרופיה גבוהה. השינוי נמצא בכל מקום סביבנו, והאנרגיה עוברת כל הזמן מצורה לצורה. החוק הראשון אומר שהאנרגיה נשמרת. החוק השני אומר שהאנרגיה נוטה להפוך לאנרגיה לא מסודרת, כלומר לחום.

אנרגיה מסודרת הופכת באופן שיטתי לאנרגיה לא מסודרת, כפי שרואים בדוגמאות יומיומיות רבות. התנועה של נדנדה או של מטוטלת דועכת, והאנרגיה הקינטית האבודה הופכת לאנרגיית חום, שמחממת מעט את מולקולות האוויר. העולם שלנו פועל על דלקים מאובנים, שמנצלים את האנרגיה האגורה במבנה של הקשרים הכימיים. לא משנה כמה ביעילות נשתמש באנרגיה הזאת, חלק גדול ממנה הופך לחום. החשמל בבית מחמם את החוטים שבהם הוא זורם, ואחר כך החום הזה דולף לאטמוספירה. מגנט מאבד את עוצמתו עם הזמן והשימוש: התחומים המגנטיים בברזל, שבהתחלה פונים כולם לאותו כיוון, מאבדים בהדרגה את הסידור שלהם בגלל החום ובגלל מכות שהמגנט חוטף מגופים אחרים (שגם הן יוצרות חום). האנרגיה המגנטית הופכת לאנרגיית חום. ומה הקשר לכוכבים? כוכב ממיר מסה לאנרגיה. זהו מעבר ישיר מסדר, בצורת חלקיק ממוקם, לאי-סדר, בצורת קרינה או אנרגיית חום שמתפזרת בחלל.
בכל מקרה שבו נראה שהחוק השני מופר, איננו מסתכלים על התמונה כולה. מקרר יכול ליצור קוביות קרח, ובכך ליצור את הסדר של סריג גבישי, אבל רק על חשבון פליטה של כמות גדולה בהרבה של אנרגיה לא מסודרת (חום). כוכב יכול לבנות יסודות כבדים, ובכך ליצור את המבנה של גרעין מסיבי, אבל רק על חשבון אנרגיה לא מסודרת (קרינה) שנשלחת לחלל. איך החיים מצייתים לחוק השני של התרמודינמיקה? האם יצירת מבנה כמו מוח, תא, או ה-DNA עצמו, אינה מפרה את הנטייה לאי-סדר? נכון שלאורגניזמים חיים יש אנטרופיה נמוכה יותר מלסביבתם. אבל הם שומרים על הסדר הפנימי הזה בעזרת אנרגיה מסודרת שהם קולטים (אור השמש, מזון) ופולטים לסביבה חום, כך שהאנטרופיה הכוללת גדלה. ברמה המיקרוסקופית, לפי אחת התאוריות המקובלות, ההזדקנות נגרמת בגלל הצטברות הדרגתית של נזקים במולקולת ה-DNA. אי-הסדר הגובר בקוד הגנטי פוגע בפעולת התאים ומגביל את יכולתו של האורגניזם לתקן את עצמו. ובמבט רחב יותר, כדור הארץ קולט רק חלק זעיר מאנרגיית החום של השמש. בסופו של דבר החיים מתים ומחזירים את האנרגיה הזאת לאטמוספירה, ומשם לחלל העמוק, כחום שאין בו עוד תועלת. החוק השני נשמר.

הפיזיקאים זיהו עיקרון נוסף, שנקרא לעיתים קרובות החוק השלישי של התרמודינמיקה. לפיו, אי אפשר לקרר שום מערכת פיזיקלית עד לטמפרטורה של האפס המוחלט. חשבו על כך: באפס המוחלט התנועה האטומית הייתה מינימלית, ולא היו חום וחיכוך. מכונות היו יכולות לפעול ביעילות מושלמת. אבל אי אפשר להוציא ממערכת את כל החום שלה. קחו את הגז הקר ביותר שאתם יכולים לדמיין. אם תגדילו את הכלי שבו הוא נמצא, הגז יתקרר. אבל כדי להוציא ממנו את כל החום, הייתם צריכים להגדיל את הכלי עד אין סוף. אי אפשר להגיע לאפס המוחלט.
אפשר לסכם את שלושת חוקי התרמודינמיקה כך:
- האנרגיה יכולה לשנות צורות, אבל הכמות הכוללת של האנרגיה במערכת סגורה, כולל אנרגיית החום, נשמרת תמיד.
- האנטרופיה, כלומר אי-הסדר, של מערכת סגורה תמיד גדלה, ולכן כשהאנרגיה משנה צורות, כמות אנרגיית החום נוטה לגדול.
- אי אפשר להוציא ממערכת פיזיקלית את כל החום שלה.
הנה דרך עממית לזכור את החוקים החשובים האלה. חשבו על החילופים של חום ושל צורות אנרגיה אחרות כעל משחק. בפיזיקה, מתברר, אי אפשר לקבל משהו בחינם. החוק הראשון אומר שאי אפשר לנצח. החוק השני אומר שאי אפשר אפילו לצאת בתיקו. והכי גרוע: החוק השלישי אומר שאי אפשר לפרוש מהמשחק!
→ הסעיף הקודם: 4.14 אנטרופיה | הסעיף הבא: 4.16 העברת חום ←

