
כבני אדם, אנחנו נהנים מתנאי סביבה מתונים למדי, "באמצע הדרך". נכון, אנחנו יכולים לבלות ביום קיץ חם למדי, או להתעטף היטב כדי לעמוד בערבי החורף הקרים ביותר. אבל כשמביטים בטווח העצום של תנאי הסביבה בכדור הארץ, בני האדם מוגבלים מאוד בסביבות שבהן הם יכולים לשרוד. רבות מהסביבות שבהן החיים משגשגים אינן מתקבלות על הדעת כמקום לחיי אדם. סביבה אחת כזאת היא סביבה של pH קיצוני – ובמיוחד סביבות בסיסיות מאוד, עם pH גבוה (מעל 10). היצורים שמשגשגים שם הם האלקליפילים ("אוהבי בסיס").

לאן הולכים כדי למצוא סביבה של pH גבוה? אגמי הסודה באפריקה הם דוגמה מוכרת לסביבה שבה ה-pH גבוה מ-9. האגמים בסיסיים כל כך שהם יכולים ממש לצרוב את העור של רוב היצורים. אפשר היה לנחש שבמים האלה אין דגים, צמחים או חיים בכלל. אבל במבט מקרוב מתברר שהמים שוקקים חיים – עד כדי כך שיש מיני ציפורים שניזונים מהיצורים שחיים בהם. המפורסמים שבהם הם הפלמינגו, שמקבלים את צבעם הוורוד מהמיקרואורגניזמים הוורודים שהם אוכלים במים. החיים באגמי הסודה, וגם בעלי החיים שניזונים מהם, מותאמים במיוחד לשרוד בתנאים בסיסיים מאוד.
איך החיים שורדים שם? נתחיל בתא בודד בתמיסה בסיסית מאוד. תאים מקבלים את האנרגיה לחייהם בכך שהם מצמידים את ייצור האדנוזין טריפוספט (ATP) – "המטבע" האנרגטי של התא – למעבר של פרוטונים דרך קרומי התא. אבל עודף של יוני הידרוקסיל (OH−) בתוך התא או מחוצה לו יכול לשבש את מפל הפרוטונים שדרוש לייצור ATP. לאלקליפילים חד-תאיים יש הסתגלויות מיוחדות, כמו פולימרים בעלי מטען שלילי בקרומי התאים, שעוזרים להם להתמודד עם הריכוז הגבוה של יוני ההידרוקסיל בסביבה. הקיצונים שבהם החיים בכדור הארץ משגשגים ייחודיים ומגוונים, ואנחנו יכולים רק לדמיין מהם גבולות הקיצון של החיים מחוץ לכדור הארץ. אבל ברור שנוכל להסיק ממה שלמדנו על החיים בכדור הארץ כדי להבין את הסביבות המעניינות שמעבר ל"גולה הכחולה" שהיא ביתנו.
→ הסעיף הקודם: 18.18 אצידופילים | הסעיף הבא: 18.20 יצורים עמידים לקרינה ←

