
כולנו שמענו מה צפוי לקרות אחרי שואה גרעינית: כל מה שעל פני כדור הארץ יימחה, חוץ מהתיקנים ומעוגות טווינקיז (מאפה תעשייתי אמריקני שמתבדחים שאינו מתקלקל לעולם). כל מה שאולי ישרוד את פיצוץ פצצות האטום ימות בוודאי מההשפעות המזיקות של חשיפה לקרינה. פעם חשבנו שהנזקים של הקרינה חמורים ויעילים כל כך שהשתמשנו בהקרנה כדי לעקר ציוד. הגילוי של אקסטרמופיל עמיד לקרינה, Deinococcus radiodurans, ב-1956, שינה מן היסוד את ההבנה שלנו לגבי חשיפה לקרינה כגורם שמגביל את החיים. זה חיידק כדורי גדול, שקוטרו 1 עד 3 מיקרומטר, ולרוב ארבעה תאים שלו נצמדים ויוצרים רביעייה. קל לגדל את החיידקים האלה, ונראה שאינם גורמים למחלות. התגלית נעשתה כשמדענים בדקו קופסת בשר שימורים שהוקרנה במנה של קרינה שנחשבה מספיקה כדי להרוג כל צורת חיים, והחיידקים בודדו מהבשר המקולקל. החיידק זכה לכינוי "קונן החיידק" (על שם קונן הברברי).
המילה "קרינה" משמשת אותנו בשפת היומיום. כשמדברים על השפעות הקרינה על החיים, מתכוונים לקרינה בצורת חלקיקים (כמו פרוטונים או חלקיקי אלפא) או לקרינה אלקטרומגנטית (למשל קרני גמא, אור אולטרה-סגול, גלי רדיו וכו'). קרינה חזקה מספיק כדי להיחשב "קיצונית" נדירה ממקורות טבעיים בכדור הארץ. חשיפה לרמות קרינה גבוהות גורמת לחיים נזקים שנעים בין פגיעה בחומצות גרעין (כמו DNA) לשיבוש הפוטוסינתזה.

יש אקסטרמופילים, כמו D. radiodurans, שעומדים במנות קרינה של עד פי 1,000 מהמנה הקטלנית לבני אדם. היצורים האלה אינם נלחמים בנזקי הקרינה ישירות; במקום זאת הם פיתחו מנגנונים, כמו תיקון DNA, שמבטלים את תוצאות החשיפה. המנגנונים האלה יעילים מאוד: החיידק מחזיק כמה עותקים של ה-DNA שלו, מוערמים זה על זה, הוא יכול לתקן נזקים בגדיל אחד או בשני הגדילים של ה-DNA, והוא מתקן כרומוזומים שבורים בתוך פחות מ-24 שעות. D. radiodurans נמצא אפילו חי במי הקירור של כורים גרעיניים. מכיוון שהסתגלו היטב כל כך, יצורים כאלה אינם "סובלים" או "שורדים" את הסביבות האלה – הם משגשגים בהן.

הגילוי של יצורים עמידים לקרינה הרחיב את המחשבה שלנו על המקורות האפשריים של החיים. יש מדענים שטוענים שהחיים אולי נוצרו בגוף פלנטרי אחר, למשל במאדים. פגיעה של גוף גדול במאדים הייתה יכולה להעיף לחלל שברי סלע שמכילים חיים, שבסופו של דבר הגיעו לכדור הארץ וזרעו בו חיים. הספקנים טוענים שחיים בדרך כזאת היו חשופים מאוד לקרניים קוסמיות ולקרינה מהשמש, ולכן לא היו שורדים את המסע הארוך מפלנטה לפלנטה. הגילוי של מנגנוני תיקון DNA יעילים מאוד בתאים, שיכולים להתמודד עם החשיפה לקרינה במסע כזה, חיזק את האפשרות שהחיים לא נוצרו בכדור הארץ, אלא שכדור הארץ "נזרע" בחיים ממקום אחר. ב-2020 התקבלה תמיכה לרעיון הזה, כשהתברר שגושי תאים מיובשים של D. radiodurans שרדו שלוש שנים בחלל, על הדופן החיצונית של תחנת החלל הבין-לאומית.
מנגנוני תיקון DNA כמו אלה של D. radiodurans היו אולי שלב חיוני בהתפתחות החיים בכדור הארץ. לפני שנוצרה שכבת אוזון מגינה, התנאים בכדור הארץ הצעיר היו עוינים לחיים, ונזקי קרינת UV היו דאגה מרכזית לצורות החיים הראשונות. הבנת היסודות של תיקון ה-DNA ביצורים של היום עשויה לשפוך אור על ראשית החיים והתפתחותם בכדור הארץ, ובסביבות קיצוניות במקומות אחרים.
→ הסעיף הקודם: 18.19 אלקליפילים | הסעיף הבא: 18.21 חשיבות המים לחיים ←

