
בני האדם פיתחו את היכולת לצפות בחלל ולחקור אותו, וזה מעורר שאלה מתבקשת: מה תפקידה של הטכנולוגיה באבולוציה של החיים? הטכנולוגיה אינה תוצאה בלתי נמנעת של התפתחות התבונה. אבל הניסיון של הפלנטה שלנו מלמד שהיצורים המתקדמים ביותר – בני האדם – פיתחו כלים לשנות את הסביבה. עם זאת, היכולת הזאת חדשה מאוד. במשך רוב 500,000 השנים האחרונות, שבטים נודדים של בני אדם לא השאירו סימן בפלנטה. כך גם ברוב 6,000 השנים של התרבויות הקבועות. לפני אלף שנה כמעט לא היה אפשר להבחין מהחלל בשום סימן לפעילות אנושית (ובניגוד לאגדה הנפוצה, גם החומה הסינית אינה נראית בעין בלתי מזוינת ממסלול נמוך סביב כדור הארץ). הזינוק הטכנולוגי התחיל לפני כ-250 שנה, עם המהפכה התעשייתית והגידול המהיר באוכלוסייה, והוא הואץ מאוד בעשורים האחרונים, עם פיתוח שיטות הייצור ההמוני, האנרגיה הגרעינית והאלקטרוניקה. אנחנו חיים בתקופה שבה אנחנו יכולים לשנות באופן מכריע את הסביבה העולמית שלנו, לטוב ולרע.

התפתחות הטכנולוגיה עלולה ממש לשים קץ לציוויליזציה בכדור הארץ, ואולי גם בעולמות אחרים. כפי שמציין המיקרוביולוג והסופר רנה דובו, זוכה פרס פוליצר, אנחנו קשורים לכדור הארץ בחבל טבור. אם נשנה את הפלנטה שלנו יותר מדי לפני שנרכוש את היכולת לעזוב אותה – אבדנו. מלחמות העבר לא איימו על המין האנושי כולו, כי רוב הסכסוכים היו מקומיים, וכושר ההרס של הנשק היה מוגבל. אבל נשק גרעיני, ביולוגי וסוגי נשק אחרים של היום עלולים לבלוע את העולם כולו. חילופי מהלומות גרעיניות בהיקף גדול מספיק יכולים להחריב לא רק את הציוויליזציה, אלא גם את צורות החיים העתידיות, שהמאגר הגנטי שלהן ייחשף לרמות קרינה גבוהות במשך עשרות שנים. וכמו שפגיעה של מטאור גדול יכולה לגרום לשינוי אקלים, נשק גרעיני עלול להעלות לאטמוספירה העליונה מספיק אבק ופיח כדי לחסום את קרינת השמש. ברוב 80 השנים של העידן הגרעיני, הציוויליזציות האנושיות חיו במעין שלום מתוח. מאז שנות ה-80 הצטמצמו מאוד הארסנלים הגרעיניים של ארצות הברית ושל ברית המועצות לשעבר, וב-2026 יש בעולם כ-12,000 ראשי נפץ גרעיניים; אבל קצב הצמצום מאט, וההתפשטות של נשק גרעיני למדינות נוספות, לעיתים פחות יציבות, מעוררת דאגה. התרבות הפלנטרית שלנו עלולה להשמיד את עצמה בתכנון מכוון של נשק, לא רציונלי ככל שזה נראה.
אסונות יכולים לקרות גם שלא במתכוון. כשהטכנולוגיה שלנו מגיעה לקנה מידה פלנטרי, התאונות שלנו עלולות להשפיע על אזורים גדולים בפלנטה. בעיות מגוונות כמו אנרגיה גרעינית, גשם חומצי ותרסיסים (שגזי ה-CFC שבהם פגעו בשכבת האוזון) ממחישות זאת. אף שאנחנו קיימים פחות מ-0.1% מגיל הפלנטה שלנו, אנחנו כבר מתחילים להתקרב לאסונות עולמיים. ההתחממות הגלובלית הפכה לעובדה מבוססת, עם השלכות על האקלים שעוד איננו מבינים עד הסוף. אמת מפכחת אחת עומדת מאחורי הדיון שלנו על עתיד האנושות: יותר מ-99% מהמינים בפלנטה הזאת נכחדו.
בעזרת מעט תבונה וזהירות, האנושות יכולה לזהות את הסכנות האלה ולהימנע מהן. יש מכשול תרבותי שעלינו להתגבר עליו: המעבר ממדינות לאום מפוזרות ומתחרות לחברות גלובליות או בין-פלנטריות יציבות, של תבונה ודמיון. אנחנו נמצאים במרוץ בין הצד הטוב של היכולות הטכנולוגיות שלנו, שמאפשרות את הציוויליזציה (צנרת מים, חשמל, מערכות שמע ומסעות בחלל), לבין הצד האפל של הטכנולוגיה, שמאיים על הציוויליזציה (תוצרי לוואי מסרטנים, זיהום ופצצות מימן). אפשר להיחלץ מהמאבק התחרותי שלנו על משאבים ועל מרחב אידאולוגי בפלנטה סופית. אולי כמה תרבויות חוצניות כבר עברו את המכשול התרבותי הזה והתפשטו לפלנטות רבות, וכך הבטיחו את הישרדותן גם מפני אסון אקולוגי בפלנטה אחת. תרבויות כאלה עשויות להחזיק מעמד – ולהיות ניתנות לגילוי – מיליוני שנים, ולא רק אלפי שנים.
→ הסעיף הקודם: 18.30 אבולוציה ותבונה | הסעיף הבא: 18.32 השערת גאיה ←

