החיים התחילו במהירות: הם התבססו כמעט ברגע שהקרום המתקרר אפשר זאת. במשך יותר ממחצית ההיסטוריה של החיים בכדור הארץ, אף יצור לא התפתח מעבר למבנה הפשוט ביותר – הפרוקריוטי. במשך רוב מיליארד השנים הבאות, התאים האאוקריוטיים התרבו בלי עלייה גדולה במורכבות. אחרי כל הזמן הזה, עדיין לא היה על פני הפלנטה שום דבר מעבר ליצורים חד-תאיים. לפני כחצי מיליארד שנה קרה בכדור הארץ דבר יוצא דופן: צורות חיים פשוטות התרבו והתגוונו, וכמה מהן פיתחו לבסוף תבונה. חצי מיליארד השנים האחרונות באבולוציה של כדור הארץ דרמטיות אפוא, כי הן הולידו מין אחד – הומו ספיינס – עם היכולת לגלות את היקום ולהבין אותו.

התבונה התפתחה רק לאחרונה יחסית בהיסטוריה של כדור הארץ. כדי להמחיש זאת, נדמה את ההיסטוריה של כדור הארץ לשנה אחת. כדור הארץ נוצר ב-1 בינואר, ועד סוף פברואר התאים הפשוטים הראשונים כבר מבוססים היטב. האטמוספירה מתעשרת בחמצן במהלך האביב ותחילת הקיץ, ובסוף אוגוסט מופיעים לראשונה תאים בעלי גרעין. מכאן והלאה, מורכבות החיים מאיצה באופן מדהים. האוקיינוסים מתמלאים בצורות חיים רב-תאיות בתקופת הקמבריון, שמתחילה באמצע נובמבר. בעלי חיים יבשתיים מופיעים רק בסוף נובמבר. הדינוזאורים שולטים בכדור הארץ במחצית השנייה של דצמבר, והפרימטים מופיעים לראשונה ב-26 בדצמבר. אבותינו ההומינינים מגיעים לזירה רק בשעה עשר בבוקר ב-31 בדצמבר, והומו ספיינס מתפתח רק כ-35 דקות לפני חצות. ההיסטוריה המודרנית כולה של האסטרונומיה, מאז הטלסקופ הראשון, תופסת רק כשלוש השניות האחרונות של השנה המדומה, והיכולת שלנו לתקשר בחלל בעזרת גלים אלקטרומגנטיים – פחות משנייה אחת: היא מתחילה רק בערך ב-23:59:59 ב-31 בדצמבר.
הייתה תקופה שבה החיים עשו קפיצה דרמטית במורכבותם – נובמבר במשל שבו ההיסטוריה של כדור הארץ היא שנה. לפני כ-540 מיליון שנה התרחשה באוקיינוסים של כדור הארץ "התפוצצות" של יצורים רב-תאיים. הזינוק הזה באבולוציה נבע כנראה מהצטברות החמצן באטמוספירה, שאפשרה תהליכים מטבוליים מורכבים יותר, ומהתפרקות היבשות, שסיפקה יותר נישות לחיים. לפני הזינוק היו לאאוקריוטים רק שלוש ממלכות: פטריות, צמחים ובעלי חיים. אחרי הזינוק, כל אחת משלוש הממלכות האלה הולידה עשרות שושלות אבולוציוניות נפרדות. כמו בראשית החיים עצמה, יש עדויות לכמה "ניסויים" כושלים ביצורים רב-תאיים. כל בעלי החיים המפותחים, כולל בני האדם, התפתחו מאחד בלבד מהניסויים האלה. את המגוון העשיר של החיים באוקיינוסים של הקמבריון תיאר הפלאונטולוג סטיבן ג'יי גולד מהרווארד בסיפור של פצלי ברג'ס, אתר מאובנים בקנדה. בתקופה הזאת היו "חלקים קשים" ליצורים מעטים, ולכן תיעוד המאובנים חלקי מאוד. לכן אנחנו נשענים על אירועים מקריים, כמו אלה שיצרו את פצלי ברג'ס, שבהם מערכות אקולוגיות שלמות נקברו בעדינות במפולת בוץ בקרקעית הים.

בין בעלי החיים של הקמבריון היו גם הטרילוביטים – מהיצורים הימיים הראשונים בעלי שלד חיצוני קשה. לטרילוביטים היו שתי עיניים ומבנה גוף מורכב, אבל בקנה המידה האנושי הם פרימיטיביים מאוד. את החולייתנים הראשונים באוקיינוסים, לפני יותר מ-500 מיליון שנה, נוהגים לכנות "דגים", אבל הם היו שונים מאוד זה מזה בתפקוד ובצורה, ורובם לא שרדו עד האוקיינוסים של היום. לפני כ-450 מיליון שנה התחילו צמחים להתפשט על היבשות, והנבגים והזרעים שלהם הופצו ברוח. אחר כך באה ההגירה המופלאה של סוגים מסוימים של דגים ליבשה. המעבר מבעל חיים מימי וזורם לבעל חיים שגורר את עצמו על גפיים לא מפותחות העניק כנראה יתרון הסתגלותי כלשהו, אבל במבט לאחור זה מעבר לא סביר ומרשים. מרשים לא פחות שלפני 350 מיליון שנה החרקים המריאו לראשונה לאוויר, ואחריהם, לפני כ-150 מיליון שנה, גם צאצאיו של סוג אחד של זוחלים (דינוזאורים) – העופות. בשלב הזה, תיעוד המאובנים מראה שהחיים כבר התפשטו לכל הסביבות האפשריות.
תהיה זו טעות לראות בהתקדמות לעבר תחכום ומורכבות גדולים יותר דבר צפוי או בלתי נמנע. לפני כ-252 מיליון שנה, עוד לפני שהדינוזאורים הופיעו, תיעוד המאובנים באוקיינוסים מראה שכ-80%–95% מכל המינים הימיים נכחדו בפרק זמן קצר. האירוע הזה, בסוף תקופת הפרם, נקרא "ההכחדה הגדולה". הגורם העיקרי לה, לפי רוב החוקרים, היה התפרצויות געשיות עצומות בסיביר ("המדרגות הסיביריות"), שפלטו כמויות אדירות של פחמן דו-חמצני וגרמו להתחממות, להחמצת האוקיינוסים ולמחסור בחמצן במים. אחר כך, לפני 65 מיליון שנה, הכחדה המונית נוספת הביאה לסוף הדינוזאורים. האסון השני הזה עזר לאבולוציה של היונקים, שהתחרו בדינוזאורים על מזון. מאז, יונקים רבים פיתחו מערכות עצבים מרכזיות מורכבות ומוח גדול, אבל במשך מיליוני שנים רבים אין שום סימן לתבונה גבוהה.

הפרימטים הופיעו לפני 75 עד 85 מיליון שנה, אבל עברו עוד ענפים אבולוציוניים רבים ושושלות נכחדות רבות עד שהגענו להומינינים הראשונים, לפני כ-7 מיליון שנה, ואחר כך, לפני כ-300,000 שנה, להומו ספיינס המודרני. נדרשו 99.99% מהזמן שעבר מאז שהחיים התחילו בכדור הארץ כדי שתתפתח תבונה ברמה אנושית. לבני האדם יש את היכולת לחקור את הקוסמוס ולתקשר דרכו רק כמה מאות שנים – הרף עין בעידנים שחלפו מאז שמנוע החיים הותנע לראשונה.
כשהחיים מתחילים, האם התפתחות התבונה בלתי נמנעת? השאלה הזאת מרכזית לסיכוי לתקשר עם חיים מחוץ למערכת השמש. ראשית, צריך להגדיר תבונה. רוב האנשים יסכימו לגבי התבונה היחסית של יושבי הפלנטה הזאת. למשל, רצף של מינים לפי סדר עולה של תבונה יכול להיות: תולעים, צפרדעים, ציפורים, כלבים, שימפנזים ובני אדם. באופן כללי, התבונה קשורה לגודל המוח, שקשור למסת הגוף. התבונה משתנה ברצף בין המינים, אבל אפשר להציב רף גבוה: נגדיר תבונה כיכולת לחשיבה מופשטת, יחד עם היכולת להשתמש בכלים או בטכנולוגיה ולשלוט בסביבה.
החיים בכדור הארץ מתפתחים לעיתים קרובות לעבר יצורים מורכבים יותר. אפשר היה להניח שהתבונה מעניקה יתרון הסתגלותי, ולכן הברירה הטבעית מעדיפה אותה. אבל את ההשקפה האופטימית הזאת צריך למתן בגלל שתי עובדות. ראשית, יש צורות חיים, כמו הכחוליות (ציאנובקטריה), שנשארו כמעט ללא שינוי במשך מיליארדי שנים. גם שוניות טרופיות קיימות זמן רב, ושוניות האלמוגים באוקיינוסים של היום הן רק הגרסה הנוכחית של מערכת אקולוגית שחוזרת שוב ושוב. החיים בהחלט יכולים להסתגל לסביבה משתנה בלי להיעשות חכמים. שנית, רוב המינים נכחדים ואינם מופיעים שוב: לפי הערכות, יותר מ-99% מכל המינים שחיו אי פעם בכדור הארץ נכחדו. אפשר לשער שאם בני האדם ייעלמו, יתפתח מין תבוני אחר, אבל איננו יכולים להיות בטוחים בכך.
כשחושבים על חיים מחוץ לכדור הארץ, צריך להימנע מטיעונים אנתרופוצנטריים – כלומר טיעונים שנגזרים מהניסיון האנושי שלנו. לא בטוח להניח שתבונה חייבת להיות קשורה לצורה האנושית (או לפרימטים, או לכל שושלת מסוימת אחרת). ופחות בטוח עוד להניח שחיים חוצניים יקבלו צורה אנושית (אף שזו ההנחה הנוחה של מדע בדיוני רב). בנוסף, אנחנו מתעניינים לא רק בתבונה, אלא גם בטכנולוגיה וביכולת לתקשר דרך החלל. האמונה שחוצנים יבינו את היקום בעזרת חמשת החושים שלנו היא אנתרופוצנטרית מאוד. חשבו על כך שבכדור הארץ יש מינים שפיתחו חושים שמבוססים על קרינה אינפרה-אדומה (נחשים), על סונאר (עטלפים) ועל שדות מגנטיים (ציפורים). בעלי חיים רבים מתקשרים באמצעים כימיים, בעזרת פרומונים. המדען האמריקאי אדוארד ווילסון העריך את קצב העברת המידע בשיטה הזאת: בפרומון אחד, הקצב המרבי הוא יותר מ-100 סיביות בשנייה – שווה ערך ל-20 מילים של טקסט באנגלית בשנייה! במילים אחרות, מינים שאיננו רואים בהם תבוניים במיוחד פיתחו דרכי תקשורת מתוחכמות.

בכדור הארץ אפשר לראות שתבונה יכולה להתקיים בלי טכנולוגיה. הדולפינים הם צאצאים של יונקים יבשתיים שחזרו לאוקיינוסים לפני מיליוני שנים. מסת המוח שלהם דומה לזו של בני האדם, ויש להם שפה מורכבת שאנחנו עדיין לא מבינים עד הסוף. הם מגלים התנהגות חברתית שיתופית מאוד: הם "רועים" את מזונם, משחקים, ומגדלים את צאצאיהם זמן רב, בדומה לבני אדם. אין סימן לכך שלדולפינים יש תפקודי מוח מופשטים מסדר גבוה, אבל מבחינתנו ההבדל החשוב היחיד הוא שבסביבה מימית הטכנולוגיה מוגבלת. דולפינים לעולם לא יכוונו טלסקופים אל הכוכבים ויתהו אם הם לבד ביקום.
ייתכן שתבונה יכולה להתקיים גם בלי כימיית הפחמן. אפשר לתכנת מחשבים לבצע תפקודים אנושיים רבים, מהטסת מטוס ועד משחק שחמט ברמה עולמית והשתתפות בשעשועון הטריוויה "ג'פרדי!". כמובן, היכולת לבצע חישובים במהירות מסחררת אינה הופכת מכונה לתבונית. המחשבים של היום טובים רק כמו המתכנתים שלהם; אין להם מחשבות עצמאיות. אבל אנחנו קרובים לזמן שבו מחשבים יוכלו לתכנת את עצמם ולשפר את פעולתם. (מאז שנכתבו הדברים, מערכות בינה מלאכותית שמבוססות על רשתות נוירונים כבר כותבות קוד ומשוחחות בשפה טבעית, אף שאין הסכמה אם הן "חושבות"). רשתות של אלפי מעבדים יעבדו מידע במעין גרסה מוקטנת של המוח האנושי. איש אינו יודע מה יהיו הגבולות של המגמה הזאת. אולי בקנה מידה קוסמי, תבונה יכולה להתפתח משלב ביולוגי לשלב חישובי.
אפשר לתאר תבונה במונחים של אחסון והעברה של מידע. המידע שבגנום האנושי הוא כ-6 × 109 סיביות. הפעילות החשמלית של המוח נשלטת בקשרים (סינפסות) שכל תא עצב יוצר עם כאלף תאי עצב אחרים. בכל פעם שתא עצב "יורה", נוצר מגע חשמלי ומידע מועבר. לכן אפשר לחשוב על כל קשר כעל סיבית מידע אפשרית (אות חשמלי פועל או כבוי, 1 או 0). עם כ-1011 תאי עצב (כ-86 מיליארד), שכל אחד מהם מחובר לאלף תאי עצב אחרים, המספר הכולל של הקשרים הוא 1011 × 103 = 1014! זה גם מספר סיביות המידע שהמוח יכול להחזיק. 1014 סיביות הן כ-12 טרה-בייט – כמות שמחשבים של היום כבר מאחסנים בקלות; אבל הדרך שבה המוח מאחסן ומעבד מידע, במקביל ובחיסכון באנרגיה, עדיין אין לה מקבילה בטכנולוגיה שלנו. בכדור הארץ, החיים נוצרו כרשת כימית, והתבונה נוצרה כרשת חשמלית. זה אתגר עצום לחשוב על הצורות השונות מאוד שהחיים והתבונה עשויים לקבל ברחבי היקום. איננו בטוחים מספיק בטבעה ובגבולותיה של התבונה כדי להעריך את הסיכוי לחיים תבוניים במקומות אחרים ביקום.
→ הסעיף הקודם: 18.29 עץ החיים | הסעיף הבא: 18.31 תרבות וטכנולוגיה ←

