באסטרונומיה המעשית עוסקים לעיתים קרובות בקשר בין המרחק (D), הגודל הפיזי (d) והגודל הזוויתי (Θ), שנתון בביטוי Θ ∝ d / D. אפשר להשתמש בקירוב שיהפוך את היחס הזה למשוואה. נתבונן בזוויות קטנות מספיק, כך שהקוטר של גוף במרחק מסוים (d) כמעט שווה לאורך הקשת של מעגל באותו מרחק (s). הקירוב s ≈ d תקף כל עוד הזווית Θ אינה גדולה מדי. בפועל הקירוב טוב אם Θ < 10°, וזה נכון לגודל הזוויתי של כמעט כל הגופים האסטרונומיים.

היחס בין אורך הקשת s להיקף המעגל שווה ליחס בין הזווית Θ (במעלות) לבין מספר המעלות במעגל שלם. בצורת משוואה:
s / 2πr = Θ / 360
נכפיל את שני האגפים ב-2πr ונקבל:
s = 2πrΘ / 360
עכשיו אפשר לבצע שלוש הצבות: לפי הקירוב שלנו נציב d במקום s; נציב את המרחק D במקום רדיוס המעגל; ונשים לב שהגורם המספרי 360/2π שווה ל-57.3, ולכן אפשר לכתוב 2π/360 = 1/57.3:
d = Θ D / 57.3
משוואת הזווית הקטנה מקשרת בין המרחק, הגודל הפיזי והגודל הזוויתי, ומשתמשים בה הרבה באסטרונומיה. אם יודעים שניים מבין d, D ו-Θ, משוואת הזווית הקטנה מאפשרת לחשב את השלישי. תפגשו את המשוואה גם בצורה שבה Θ נמדדת בשניות קשת. מאחר שיש 3,600 שניות קשת במעלה, המכנה הופך ל-57.3 × 3,600, ומשוואת הזווית הקטנה היא d = Θ D / 206,265.
הנה עוד כמה נוסחאות גאומטריות שימושיות, של שטחים ונפחים של כדורים, גלילים וקוביות:
- שטח של מלבן שאורכי צלעותיו a ו-b: A = ab
- נפח של קובייה שאורך צלעה a: V = a3
- נפח של תיבה שאורכי צלעותיה a, b ו-c: V = abc
- היקף של מעגל שרדיוסו r: C = 2πr
- שטח של עיגול שרדיוסו r: A = πr2
- שטח הפנים של כדור שרדיוסו r: A = 4πr2
- נפח של כדור שרדיוסו r: V = 4/3 πr3
- נפח של גליל שרדיוסו r וגובהו h: V = πr2h


באסטרונומיה נתקלים רק לעיתים נדירות בצורות חריגות. את המיקומים בשמיים הכי נוח לתאר בזוויות שמסומנות על מעגל, וגופים אסטרונומיים כמו פלנטות וכוכבים הם כמעט תמיד כדורים כמעט מושלמים. הסימטריה הזאת היא כמובן תוצאה של הכבידה. המרחב הוא בדרך כלל שטוח, ומתואר בחוקי הגאומטריה שניסח אוקלידס לפני יותר מאלפיים שנה. אבל תורת היחסות הכללית של איינשטיין מתארת איך מסה יכולה לעקם את המרחב, וגופים צפופים כמו חורים שחורים יוצרים מצבים גאומטריים מעניינים מאוד.
→ הסעיף הקודם: 1.15 מתמטיקה | הסעיף הבא: 1.17 אלגברה ←

