
המתמטיקה שמסבירה את עולם הטבע מופיעה בדרך כלל בצורת משוואות. דוגמאות הן חוק הכבידה של ניוטון, משוואות מקסוול של האלקטרומגנטיות ומשוואת שרדינגר, שמתארת את התנהגותה של מערכת קוונטית. לפעמים אין למשוואות פתרון מדויק, ונדרשים חישובים. לדוגמה, חוק הכבידה של ניוטון נותן פתרון מדויק רק במצב הפשוט אבל המלאכותי של שני גופים מבודדים בחלל. ברגע שבמערכת יש שלושה גופים או יותר, הפתרון של חוק ניוטון הופך לקירוב, וצריך לחשב את הכבידה בין הגופים. במאה ה-19 הומצאו מכונות חישוב מכניות מתוחכמות, שביצעו חישובים באמינות ובמהירות סבירה – לפחות בהשוואה לחישוב ידני על נייר. את הרעיון של המחשב הדיגיטלי הציג לראשונה אלן טיורינג ב-1936, ואחרי מלחמת העולם השנייה נבנו המחשבים המודרניים הראשונים. המחשבים המוקדמים האלה היו בגודל של סלון, צרכו הרבה חשמל, ופעלו בעזרת ממסרים ושפופרות ריק, כי הטרנזיסטור עוד לא הומצא.
מהפכת המחשוב המודרנית, שהביאה למחשבוני כיס ולמחשבים שולחניים, שינתה גם את המדע. במשך עשורים גדלו המהירות והעוצמה של המחשבים באופן מעריכי – פי שניים בערך כל שנתיים. זה התחום היחיד בחיים המודרניים שבו ההתקדמות הייתה מהירה כל כך. הטלפון החכם שרוב האנשים משתמשים בו מדי יום חזק פי עשרות אלפים לפחות (ולפי מדדים מסוימים פי מיליונים) מהמחשב שהביא את אסטרונאוטי אפולו לירח. חישוב שנמשך חודש לפני עשרים שנה אפשר לבצע היום בפחות משעה. מדענים יכולים לבצע חישובים שלא היו מעלים על הדעת לפני המצאת המחשב. המהפכה הזאת נגעה בכל תחומי האסטרונומיה.

כשמשתמשים במחשב כדי לדמות היבט כלשהו של היקום, ההדמיה טובה רק כמו הפיזיקה שמוזנת למחשב. במילים אחרות, מחשב אינו יכול להחליף תיאוריה, ויהיה מתוכנת בחוכמה ככל שיהיה. אבל אפשר להשתמש בחישוב כדי למדל או לדמות מצבים פיזיקליים מורכבים מאוד, ובמקרים כאלה הוא יכול להוביל לתובנות. לדוגמה, במערכת השמש אי אפשר להפעיל את חוק הכבידה של ניוטון בדיוק מושלם, כי שמונה פלנטות וגופים קטנים אחרים מקיפים את השמש, וכל אחד מהם מפעיל כבידה על כל האחרים. כשהאסטרונומים התחילו לדמות את ההתנהגות של מערכת השמש לטווח ארוך, הם גילו כמה דברים מפתיעים. הם מצאו ששינויים קטנים במצב ההתחלתי מצטברים ומובילים בסופו של דבר להבדלים גדולים במסלולים. התופעה הזאת נקראת לפעמים "אפקט הפרפר", על שם רעיונו של המתמטיקאי והמטאורולוג אדוארד לורנץ, שמשק כנפי פרפר יכול להשפיע על התפתחותה של סופת טורנדו במרחק אלפי קילומטרים. האסטרונומים גילו גם שהמערכת יכולה להפוך לכאוטית: חלק מהגופים חדלו לנוע במסלולים יציבים וחוזרים, ושינו את מקומם, או אפילו נפלטו מהמערכת לגמרי. עכשיו, כשידועות לנו מערכות פלנטריות רבות מחוץ למערכת השמש, ההדמיות חשובות מאוד להבנת התכונות שלהן ולניבוי שלהן.
בקנה המידה הגדול ביותר החלו אסטרונומים להשתמש במחשבים כדי להבין גלקסיות ואת היקום כבר בשנות השבעים, ובהיקף רחב בשנות השמונים. בהדמיה כזו אין מספיק כוח חישוב כדי להזין את כל הכוכבים בגלקסיה או את כל הגלקסיות ביקום, ולכן "חלקיק" בהדמיה מייצג בדרך כלל כוכבים רבים, או רק את הגלקסיות הגדולות ביותר. וזה מה שקורה בהדמיה: במחשב נוצרת רשת תלת-ממדית וירטואלית של מרחב, ממלאים אותה בגלקסיות, ומחשבים את כוח הכבידה של כל גלקסיה על כל גלקסיה אחרת. כל הגלקסיות מגיבות לכוחות וזזות מעט במרחב הווירטואלי, ואז מחשבים מחדש את כוחות הכבידה במקומות החדשים, וחוזרים על התהליך שוב ושוב כמה שצריך. סיבוך אחד הוא שהיקום מתפשט, ולכן המרחב הווירטואלי צריך לגדול עם הזמן כדי לייצג את ההתפשטות של האבל. בעזרת חישובים רבים וצעדי זמן רבים אפשר לדמות בהצלחה את התפתחות המבנה בקנה מידה גדול ביקום.
כמה חישובים? הרבה! אם צריך לחשב את הכוח של כל חלקיק על כל חלקיק אחר, המספר מצטבר מהר. אם יש N גופים שמפעילים כבידה, מספר החישובים הוא N × (N − 1), כי אין צורך לחשב את הכבידה של גוף על עצמו. כש-N גדול, מספר החישובים גדל כמו N2. במאה גופים זה 10,000 חישובים. באלף גופים זה מיליון חישובים. ובמיליון גופים זה טריליון חישובים. ההדמיות האסטרופיזיקליות הגדולות ביותר משתמשות במחשבי-על כדי לעקוב אחר טריליוני חלקיקים (למשל 4 טריליון, בהדמיה שהורצה ב-2025 במחשב-העל פרונטיר), וכך הן יכולות לדמות את התנהגותו של נתח גדול מהיקום, אף שהדמיה של מיליארדי שנים של התפתחות קוסמית עשויה להימשך שבועות או חודשים. בעיה מהסוג הזה נקראת בעיית N גופים.

מחשבים מאפשרים לתקוף בעיות בכוח הזרוע, אבל המתכנתים עדיין משתמשים בתחבולות חכמות כדי לשפר את ההדמיות או להאיץ אותן. לדוגמה, מאחר שהכבידה נחלשת לפי הריבוע ההפוך של המרחק, בפועל אין צורך לחשב את הכוח של כל חלקיק על כל חלקיק. זה קירוב טוב להתחשב רק בחלקיקים הקרובים ולהעריך את הכוח הכולל של כל השאר. בעזרת הדמיות N גופים הראו כיצד עבר היקום ממצב מוקדם חם וחלק למצב גדול וקר יותר, מלא גלקסיות וצבירי גלקסיות. בעזרת הדמיות הראו גם מה קורה כששתי גלקסיות משפיעות זו על זו או מתנגשות. עד כה דיברנו רק על כבידה ניוטונית, שמתאימה להדמיה של מערכת פלנטרית, של צביר כוכבים או של גלקסיה. אבל אפשר גם "להזין" למחשבים את המשוואות של תורת היחסות הכללית, כדי לדמות את התנאים ליד חור שחור. או שאפשר להוסיף להדמיה חלקיקי גז, כי גז מפוזר מתנהג אחרת מגופים דחוסים כמו כוכבים. התוצאה נקראת הדמיה הידרודינמית.
מחשבים נמצאים בכל מקום באסטרונומיה, וההדמיות תורמות לבריאותו ולהתקדמותו של התחום. האסטרונומיה עומדת על חצובה יציבה של תצפיות, תיאוריה והדמיות. התצפיות והנתונים מובילים את התחום, כי כל הזמן מתגלים דברים חדשים. התיאוריה היא רקע חיוני להבנת התצפיות. ועכשיו להדמיות יש תפקיד בהבנת מצבים מורכבים ובהצעת תצפיות חדשות.
→ הסעיף הקודם: 1.23 תרבות המדע | הסעיף הבא: 1.25 מחקר מדעי מודרני ←

