
הרמה הגבוהה ביותר של ידע אסטרונומי במסו-אמריקה הושגה בסביבות 400 לספירה, בידי בני המאיה. הם פיתחו כתב המבוסס על גליפים (סימנים ציוריים), השתמשו בלוח שנה מורכב ומדויק, תיעדו את מקומות הפלנטות וחזו ליקויים. האסטרונומיה של המאיה הייתה מאורגנת היטב ונתמכה בידי המדינה. השליטים השתמשו בידע האסטרונומי כדי להחליט מתי לצאת למלחמה, לערוך טקסים מקודשים, להתחתן או לעלות לכס המלכות. זו הייתה צורה של אסטרולוגיה. בעבר פירשו את "מזבח Q" בקופאן שבהונדורס כתיעוד של כינוס של כוהנים-אסטרונומים שדנו בלוח השנה; כיום ידוע שהוא מציג את 16 השליטים של שושלת קופאן.
בני המאיה העבירו חלק גדול מהתצפיות האסטרונומיות שלהם ומהידע שלהם לתרבויות שבאו אחריהם. אבל חלק גדול מהידע של המאיה אבד אחרי שכמרים ספרדים שרפו ב-1562 את רוב כתבי היד של המאיה, כי ראו בהם חילול קודש. אחד מארבעת כתבי היד יקרי הערך של המאיה ששרדו (הקודקס של דרזדן) הוא תיעוד של ליקויי חמה, של תנועות נוגה ושל נתונים אסטרונומיים נוספים. כמה מהמצפים הגדולים של מסו-אמריקה שרדו עד היום, ואפשר לבקר בהם.

בני המאיה פיתחו לוח שנה ייחודי, שעדיין היה בשימוש כשהגיעו האירופאים. החישובים שלהם של אורך השנה היו כנראה מדויקים יותר מהלוח היוליאני שהביאו הכובשים, אף שלוח השנה האזרחי שלהם מנה 365 ימים בדיוק, בלי שנים מעוברות. בני המאיה חגגו את תחילת השנה החדשה ב-26 ביולי! מה הוביל אותם לבחירה הזאת? באזורים הטרופיים השמש יכולה לעבור בצהריים בדיוק מעל הראש, אבל באירופה לא. אולי משום שהג'ונגל הצפוף הסתיר את האופקים, תצפיות בזנית היו חשובות במיוחד לבני המאיה. בקו הרוחב של אחד המצפים הגדולים של המאיה, אֶצְנָה שבחצי האי יוקטן, השמש עוברת בזנית בצהריים ב-26 ביולי בערך. מחקרים ארכאולוגיים מהשנים האחרונות מראים שאצנה הייתה עיר גדולה של כ-20,000 תושבים במאות הראשונות לספירה. בחצר שלפני הפירמידה הראשית בת חמש הקומות, אפשר היה למדוד בעזרת עמוד אבן מתוכנן היטב את "יום השנה החדשה" החשוב – היום שבו השמש עוברת בזנית. לפי אחת ההשערות, באזור העיר הזאת בחרו האסטרונומים הקדומים של המאיה את 26 ביולי כיום השנה החדשה שלהם, ושם גם הנציחו אותו.
האסטרונומיה של המאיה היא אולי הדוגמה המרתקת ביותר למדע ילידי אמריקה בראשיתו. היא שרדה עד לתקופה ההיסטורית, והותירה תיעוד כתוב של תצפיות מורכבות בפלנטות, של חיזוי ליקויים ושל לוחות שנה – ולכן מתסכל ועצוב שחלק כה גדול ממנה אבד. ייתכן שלעולם לא נדע איך דמיינו הכוהנים של המאיה את הקוסמוס.
→ הסעיף הקודם: 2.26 האסטרונומיה הסינית | הסעיף הבא: 3.1 תלמי והמודל הגאוצנטרי ←

