
לסין יש המסורת הארוכה והרציפה ביותר בעולם של חשיבה ותצפית אסטרונומיות. לפי האגדה, אסטרונומים סינים חזו ליקויים עוד לפני 2000 לפנה"ס; חוקרים מעריכים שהמועד קרוב יותר ל-1000 לפנה"ס. כך או כך, האסטרונומיה הסינית פרחה לפני האסטרונומיה היוונית. כבר בכתובות מימי שושלת שאנג (בערך 1600–1046 לפנה"ס) מופיעים שמות של כוכבים. עם הזמן אורגנו הכוכבים בעשרים ושמונה "אחוזות" (מעין המקבילה הסינית לקבוצות הכוכבים של גלגל המזלות במערב); הרשימה המלאה המוקדמת ביותר שלהן מופיעה על תיבת לכה מקברו של המרקיז יי מזנג, מסביבות 433 לפנה"ס. בתצפיות הסיניות העתיקות יש תיעוד של השביט של האלי ושל כדורי אש, ורשימות מקיפות של "כוכבים אורחים" מסתוריים – רובם נובות וסופרנובות, כוכבים מתפוצצים (ובהם גם הסופרנובה של 1054, שממנה נוצרה ערפילית הסרטן). בזכות רצף בלתי פוסק של אסטרונומי חצר לאורך 2,000 שנה, הרשומות האלה שימושיות מאוד, ואסטרונומים מודרניים מעיינים בהן עד היום. למעשה, מה שמגביל את ערכן הוא מספר החוקרים שהוכשרו לחקור ולתרגם אותן.

בסין פותחו כמה מודלים קוסמולוגיים. אחד מהם דמה למודל הגאוצנטרי היווני, וכדור הארץ מוקף בו בכדור שמימי, אבל אחר ראה בשמים מרחב אינסופי, שבו הגופים השמימיים מרחפים במהירויות שונות ואינם קשורים לשום דבר. אסטרונומים סינים היו מוכנים לקבל את האפשרות שכדור הארץ נע בלי שהתנועה מורגשת. אסטרונום חצר אחד מצוטט כאומר: "הארץ נעה תמיד ואינה עוצרת לעולם, אבל בני האדם אינם יודעים זאת; הם כאנשים היושבים בספינה גדולה שחלונותיה סגורים – הספינה נעה, והיושבים בתוכה אינם מרגישים דבר". השוו זאת לתפיסה של אריסטו, מאותה תקופה בערך, שהציבה את כדור הארץ במנוחה במרכז היקום. התפיסה הסינית של כדור ארץ נע לא התבססה על תצפיות מפורטות, ולכן היא לא הייתה מדעית לגמרי במובן המודרני. אסטרונומים סינים שיתפו פעולה באופן הדוק עם עמיתיהם ההודים בימי שושלת טאנג (618–907 לספירה), ועם עמיתיהם המוסלמים בימי שושלת יואן (1271–1368 לספירה). לרעיונות הסיניים הייתה השפעה מועטה מחוץ לאסיה עד אחרי תקופת הרנסנס, כי סין נמנעה באופן מסורתי ממגע עם העולם המערבי.
→ הסעיף הקודם: 2.25 האסטרונומיה ההודית | הסעיף הבא: 2.27 האסטרונומיה של המאיה ←

