
באדיבות NASA/JPL/Space Science Institute

באדיבות NASA/JPL/Space Science Institute
אנקלדוס הוא אחד מכמה ירחים בינוניים בגודלם, שמקיפים את שבתאי במסלולים פנימיים. ויליאם הרשל גילה אותו ב-1789. פני השטח הקרחיים שלו הם הלבנים והבהירים ביותר במערכת השמש: הוא מחזיר כמעט את כל אור השמש שפוגע בו. אנקלדוס מבריק כמעט כמו מראה! החללית קאסיני צילמה בו גייזרים שפולטים קרח, שאחראים בחלקם לחידוש פני השטח, וגם מזינים את טבעת E של שבתאי. באזור הקוטב הדרומי פולטים הגייזרים האלה לחלל כ-200 עד 250 קילוגרמים של אדי מים וקרח בכל שנייה, במהירות של יותר מ-2,000 קמ"ש.
החשיבות של הירח הזה היא בשילוב הלא רגיל של שטחים עתיקים מכוסי מכתשים עם מישורים חלקים של קרח. במובן הזה הוא "חוליה חסרה" בין ירחים עתיקים מכוסי מכתשים, כמו גנימד של צדק, לבין פני השטח החלקים והצעירים של אירופה. נראה שחימום כלשהו גרם להתפרצויות של מים, שחידשו כמחצית מפני הירח, והשאירו את החצי השני במצב קדום יותר, עמוס מכתשים.
לפי ספירת המכתשים באזורים החלקים, המדענים יודעים שגילם פחות מ-100 מיליון שנה. לעומת פני השטח עמוסי המכתשים, זה גיל צעיר יחסית – סימן שהתהליך שחידש את האזורים החלקים פעל בעבר הקרוב, ואולי הוא פעיל גם היום.
הבעיה היא שאנקלדוס קטן מדי מכדי שיישארו בו יסודות רדיואקטיביים שיכולים לחמם את פנימו. בעבר חשבו שגם החימום הגאותי חלש מדי כדי להתיך מים, אבל מודלים חדשים יותר מראים שחיכוך גאותי בליבה הסלעית והנקבובית של הירח יכול לספק חום מספיק. אפשרות אחרת שנבחנה הייתה שאנקלדוס אינו עשוי קרח מים טהור, אלא סוג אחר של קרח, שנמס בטמפרטורה נמוכה יותר. אבל הנתונים אינם תומכים ברעיון הזה. כשקאסיני עברה ב-2005 דרך החומר שנפלט מהגייזרים, היא גילתה מים, ומעט חנקן, מתאן ופחמן דו-חמצני. הקרח הוא פשוט קרח מים. ב-2008 התגלתה בפלומות אמוניה, שיכולה לפעול כמעין חומר נגד קיפאון: ייתכן שבזכותה יכולים להיווצר מים נוזליים גם בחימום גאותי חלש יותר מהדרוש בלעדיה. לפי מדידות הכבידה והתנודות של אנקלדוס, מתחת לפני השטח יש אוקיינוס של מים נוזליים שמקיף את כל הירח. עובי קרום הקרח שמעליו כ-20 קילומטרים בממוצע, ובקוטב הדרומי אולי פחות מ-5 קילומטרים. האוקיינוס מלוח ובסיסי: ה-pH שלו נע, לפי הערכות שונות, בין 8 ל-12. ב-2017 וב-2023 נמצאו בפלומות גם מימן מולקולרי וזרחות (פוספטים), ולכן האוקיינוס של אנקלדוס נחשב לאחד המקומות המבטיחים ביותר לחיפוש חיים מחוץ לכדור הארץ.

באדיבות NASA/JPL/Space Science Institute
הפעילות הפנימית של אנקלדוס מסובכת עוד יותר להבנה כשמשווים אותו לירח השכן שלו, מימאס. הירח הקרחי הקטן הזה מקיף את שבתאי קרוב יותר מאנקלדוס, ומסלולו האליפטי חושף אותו לכוחות גאות חזקים יותר. ובכל זאת, הוא ירח רגיל, מכוסה מכתשים וגבשושי. מדוע רק לאנקלדוס, ולא למימאס, יש גייזרים? זו שאלה סבוכה לגיאופיזיקאים. ב-2024 הסיקו חוקרים מתנודות זעירות במסלולו של מימאס שגם לו יש כנראה אוקיינוס מתחת לפני השטח – צעיר מכדי שיספיק להשאיר סימנים על פניו.
→ הסעיף הקודם: 7.27 טיטאן – גדול ירחי שבתאי | הסעיף הבא: 7.29 גילוי אורנוס ונפטון ←

