
החיים בכדור הארץ מבוססים על פחמן. פירוש הדבר הוא שהכימיה של החיים בכדור הארץ משתמשת בפחמן כדי לבנות מולקולות מורכבות, שמשמשות לתפקודי חיים שונים, כמו אחסון מידע. אנחנו מוצאים פחמן בכל דבר, מקרומי תאים, דרך הורמונים ועד DNA. כבר שנים רבות מדענים וסופרי מדע בדיוני חולמים על האפשרות של חיים שמבוססים על משהו אחר מלבד פחמן. כדי להחליף את הפחמן ביסוד אחר, צריך לבחור לו מתחרה בקפידה. המתחרה צריך להיות יסוד שכיח, כי הוא יהיה מרכיב עיקרי של מולקולות חיוניות רבות כל כך. בנוסף, צריך לשקול יסודות שיכולים להתחבר לעצמם ולמגוון יסודות אחרים, וליצור מולקולות מורכבות – וחשוב מזה, יציבות – לחיים.
ידוע שליסודות שונים יכולות להיות תכונות כימיות דומות. הדמיון נובע מכך שכל האטומים בנויים בעצם באותה דרך. הטבלה המחזורית היא רשימה מאורגנת של כל היסודות, שמוצגת כך שהיא משקפת דפוסים בסידור החלקיקים בתוך האטומים. למשל, כשקוראים את הטבלה המחזורית משמאל לימין, מספר הפרוטונים והאלקטרונים באטום גדל. לכל היסודות שבטור אחד יש אותו מספר של אלקטרונים בקליפה החיצונית. בדרך כלל רק האלקטרונים שבקליפה החיצונית משתתפים בתגובות כימיות, ולכן יסודות באותו טור נוטים להגיב בתגובות כימיות באופן דומה. אם נסתכל בטור שמתחיל בפחמן ונקרא אותו כלפי מטה, נראה שהוא כולל יסודות נוספים: צורן (סיליקון, Si), גרמניום (Ge), בדיל (Sn) ועופרת (Pb). ברוב הפנטזיות על חיים חוצניים, המועמד להחליף את הפחמן הוא הצורן, כי מקומו בטבלה המחזורית הוא ישירות מתחת לפחמן. בהמשך הדיון נשווה את הצורן לפחמן כיסוד הבסיסי של החיים.

לצורן יש אותו מספר של אלקטרונים בקליפה החיצונית, כלומר הוא יכול ליצור ארבעה קשרים, בדיוק כמו פחמן. הוא גם שכיח מאוד, ובונה חלק גדול מהסלעים שמתחת לרגליכם. הצורן מתחבר בקלות לעצמו בקשרי Si–Si, כמו שהפחמן יוצר קשרי C–C. עם המידע הזה בלבד, אפשר היה לחשוב שהצורן הוא מועמד מבטיח – הרי קשרי C–C הם הבסיס של המולקולות המורכבות בכדור הארץ. אבל אנחנו מתעלמים מכמה פרטים חשובים למדי. אף שקשרי Si–Si, וגם קשרי צורן–מימן וצורן–חמצן, נוצרים בקלות, עוד לא התחשבנו בחוזק היחסי של הקשרים האלה. קשרי Si–Si חלשים הרבה יותר מקשרי C–C – רק כשני שלישים מחוזקם. קשרי Si–H וקשרי Si–O חזקים מקשרי Si–Si, ואילו אצל הפחמן שלושת סוגי הקשרים המקבילים כמעט שווים בחוזקם. לכן, בעוד שקל מאוד ליצור שרשראות וטבעות ארוכות של אטומי פחמן, שרשראות או טבעות ארוכות של אטומי צורן מחוברים הן נדירות. למעשה, בטבע נדיר מאוד למצוא מולקולות שיש בהן יותר משלושה אטומי צורן ברצף.
לכמה ממולקולות הפחמן המוכרות לנו בכדור הארץ, כמו פחמן דו-חמצני (CO2) ומתאן (CH4), יש מקבילות של צורן. הצורן נמשך מאוד לחמצן, ולכן מתחבר איתו בקלות גם בטמפרטורות נמוכות יחסית ויוצר צורן דו-חמצני, SiO2. אילו הצורן היה מתחבר עם היסוד השכיח ביותר ביקום, מימן, הוא היה יוצר סילאן, SiH4. אבל הצורן אינו מגיב עם מימן בקלות שבה הוא מגיב עם חמצן: אפילו בתנאים המחזרים ביותר ועם עודף גדול של מימן, סילאן אינו נוצר בטמפרטורות נמוכות מ-1,000 קלווין. וכשמשווים סילאן למתאן, רואים שהסילאן יציב הרבה פחות: הוא נדלק מעצמו במגע עם אוויר.

יש לנו עדויות רבות להיווצרות SiO2 בכדור הארץ, כי זה מרכיב עיקרי של סלעים. הצורה הנפוצה ביותר של SiO2 היא קוורץ. אבל אף שהוא נפוץ כל כך בכדור הארץ, לצורן הדו-חמצני יש תכונות שונות לגמרי מאלה של CO2, הנפוץ גם הוא. כאן בכדור הארץ, CO2 הוא גז ברוב הטמפרטורות, הוא מתמוסס היטב במים (ולכן זמין לחיים בתמיסה מימית), ואפשר לפרק אותו לפחמן ולחמצן. לעומתו, SiO2 אינו קיים כגז אלא בטמפרטורות גבוהות מאוד, הרבה מעל 2,000 מעלות צלזיוס. כפי שאפשר לצפות מכך שהוא בונה סלעים רבים בכדור הארץ, SiO2 כמעט אינו מתמוסס בשום דבר. ולבסוף, מכיוון שהצורן נמשך מאוד לחמצן, קשה מאוד לפרק את SiO2 לאטומים שמרכיבים אותו. לכן הפחמן הדו-חמצני מנצח את הצורן הדו-חמצני בתחרות על התועלת לחיים – לבניית מורכבות ולאחסון יציב של מידע. מבחינת יצורים חיים, אפשר לראות ב-SiO2 מולקולה אינרטית מאוד, ולכן חסרת תועלת לתהליכי חיים.
עד כאן השווינו את הצורן לפחמן בעיקר בהקשר של מה שאנחנו מכירים כאן בכדור הארץ. אבל איך עשויים להיראות התנאים בפלנטה אחרת? איך חיים במקום אחר יכולים להתפתח ולהשתמש בצורן במקום בפחמן? ב-1894 כתב הסופר המפורסם ה"ג ולס: "הצעה כזאת מעוררת בנו דמיונות פרועים: חזיונות של אורגניזמים של צורן ואלומיניום – ולמה לא מיד אנשים של צורן ואלומיניום? – שמשוטטים, נאמר, באטמוספירה של גופרית גזית, לחופו של ים של ברזל נוזלי, שחם באלף מעלות בערך יותר מכבשן היתוך".
אנחנו יודעים שתרכובות של צורן וחמצן נוצרות בקלות, ולכן הן נפוצות למדי. האם חיים יכולים לנצל זאת איכשהו? בכדור הארץ ידוע שאפשר לבנות מולקולות גדולות למדי מקשרי Si–O. סיליקונים הם דוגמה למולקולות כאלה: הם בנויים מקשרי Si–O ומכילים גם פחמן. הסיליקונים יציבים מאוד – יציבים כל כך שהם כמעט אינם מגיבים עם מולקולות אחרות. אף שחיים יכלו אולי להשתמש בסיליקונים כדי לאחסן ולהעביר כמויות גדולות של מידע, חוסר היכולת שלהם להשתתף בקלות בתגובות כימיות הופך אותם לבחירה לא סבירה לכל סוג של חיים. וכך אנחנו חוזרים לאותה בעיה שראינו ב-SiO2: הסיליקונים לא יהיו שימושיים במיוחד לתגובות כימיות.

אולי אנחנו צרי אופקים מדי באופן שבו אנחנו חושבים על כימיה בסיסית? האם "חוקי הכימיה" פועלים באותה דרך בכל היקום? האם נראה צורן שמתנהג אחרת בפלנטה אחרת? לפי תצפיות של אסטרונומים, התשובה היא כנראה לא. האסטרונומים בחנו את הסביבה הקוסמית – את התווך הבין-כוכבי, עננים בין-כוכביים, מטאוריטים, שביטים וכוכבים – ובכל המקומות האלה מולקולות פחמן נפוצות מאוד: לא רק מולקולות פחמן פשוטות, אלא גם כמה מהמולקולות האורגניות המורכבות יותר. צורן מחומצן, כמו צורן דו-חמצני, נפוץ למדי בסביבה הקוסמית. אבל מולקולות צורן כמו סילאן וסיליקונים, שהיינו רואים בהן מולקולות של חיים מבוססי צורן, מזוהות רק לעיתים רחוקות. כימיית הפחמן נראית נפוצה בכל רחבי הקוסמוס.
עד כה, העדויות מרמזות שלא סביר שחיים יתבססו על כימיה של צורן. אבל זה לא שולל תפקיד לצורן בראשית החיים. מולקולות פחמן רבות שמשמשות את החיים מגלות תכונה שנקראת "ידניות", או כיראליות: הן יכולות להתקיים כמולקולות "ימניות" או "שמאליות". מולקולת סוכר ימנית היא תמונת הראי של מולקולת הסוכר השמאלית המקבילה לה, בדיוק כמו שיד שמאל היא תמונת הראי של יד ימין. כשלוחצים ידיים, שתי הידיים הן שתיהן ימניות או שתיהן שמאליות; לחיצת יד לא מצליחה במיוחד כשמשתתפות בה יד שמאל ויד ימין. באופן דומה, החיים התפתחו כך שהם משתמשים רק במולקולות בעלות כיראליות מסוימת. מולקולות צורן מגלות את התכונה הזאת רק לעיתים רחוקות; בדרך כלל הן אכיראליות – זהות לתמונת הראי שלהן. אבל יש מינרלים של צורן שהגבישים שלהם כיראליים: גבישי קוורץ, למשל, מופיעים בצורה "ימנית" ובצורה "שמאלית". לפי אחת ההצעות לראשית החיים בכדור הארץ, המולקולות האורגניות הראשונות נוצרו אולי על פני משטחים של מינרלי סיליקט, וזה קבע את הכיראליות של המולקולות האורגניות שהחיים משתמשים בהן היום.
למרות הפסימיות לגבי הסיכויים לחיים מבוססי צורן, סופרי מדע בדיוני לא ויתרו על התקווה לצורת חיים חוצנית ששונה מאוד ממה שמוכר לנו. הסיכויים לחיים מבוססי צורן קלושים מאוד, אבל זה לא צריך למנוע מאיתנו לחקור בדמיון את מה שנראה בלתי אפשרי.
→ הסעיף הקודם: 18.22 מערכות הידרותרמיות | הסעיף הבא: 18.24 DNA ותורשה ←

