
היה זה בקיץ 1950. הפיזיקאי אנריקו פרמי הלך לארוחת צהריים עם כמה עמיתים. הם שוחחו על שני סיפורים שמילאו את עיתוני ארצות הברית כבר חודשים: היעלמות של מכסים של פחי אשפה, וגל של תצפיות בעב"מים. פרמי התבדח שיש קשר בין שתי התופעות. אחר כך דיברו על דברים אחרים, ואז, בהפסקה בשיחה, שאל פרמי לפתע: "איפה כולם?" עמיתיו הבינו מיד שפרמי מדבר על מבקרים חוצנים. הם גם חשדו שהשאלה עמוקה יותר ממה שנראה. פרמי היה מהפיזיקאים הדגולים בהיסטוריה. הוא זכה בפרס נובל ב-1938, הצטיין גם כתאורטיקן וגם כנסיין, ושיקול הדעת שלו היה מדויק כל כך, שעמיתיו כינו אותו "האפיפיור". פרמי ניגש לבעיות מדעיות מסובכות כשפירק אותן לחלקים, ועשה חישובים מהירים בראש כדי לקבל תשובה משוערת. "שאלות פרמי" כאלה הן חלק חיוני בהכשרה של מדען.
פרמי לא העלה את קו המחשבה שלו על הכתב, אבל אפשר לנחש אותו. ההיגיון תקף היום כמו שהיה לפני יותר משבעים שנה. אלא אם כן מערכת השמש מיוחדת, יש פלנטות דמויות כדור הארץ ליד חלק ממיליארדי הכוכבים בגלקסיה. בחלק מהן יש חיים. אם יהיה מספיק זמן, החיים בחלק מהעולמות האלה יפתחו תבונה וטכנולוגיה. בהרחבה צנועה של הטכנולוגיה הנוכחית נוכל לנוע ב-1% ממהירות האור, ובמהירות כזאת נדרשים רק עשרה מיליון שנה כדי לחקור את הגלקסיה או ליישב אותה – בהנחה שהנוסעים אינם מתעכבים, וממשיכים במהירות לעולמות חדשים. זה חלק קטן מגיל הגלקסיה ומגיל הכוכבים הוותיקים ביותר שלה. היו מספיק זמן והזדמנויות לתרבויות חוצניות לתקשר איתנו או לבקר אותנו, ובכל זאת איננו רואים שום עדות לקיומן. איפה הם?

החידה הזאת נקראת "הפרדוקס של פרמי", כי איננו רואים משהו שהיינו מצפים לראות. רוב האנשים, כולל מדענים רבים, מגיבים לפרדוקס של פרמי באחת משתי תגובות בטן. או שהם חושבים: "וואו, בטח יש שם המון חיים, והיה מספיק זמן לתרבויות רבות להתפתח הרבה מעבר ליכולות שלנו, אז הגלקסיה אמורה לשרוץ חוצנים"; או: "זה מטורף – תבונה נדירה בכדור הארץ ותהיה נדירה גם במקומות אחרים, והחלל עצום כל כך, שהסיכוי למגע עם חוצנים חייב להיות קטן מאוד." איזו תגובה הגיונית יותר?
לפני שנבחן תשובות אפשריות לשאלה של פרמי, נתבונן באופי הטיעון. אפשר לחוש שזו אינה טענה רגילה. המדע עוסק בתופעות שנצפו, ומנסה להסביר אותן. במקרה הזה אנחנו מנסים להסביר את העובדה שלא צפינו במשהו. הפרדוקס נובע משלוש טענות, שכל אחת מהן נראית סבירה. הראשונה: חוצנים שמסוגלים לתקשר ולנוע בחלל קיימים, או התקיימו בעבר. השנייה: אילו ביקרו בפלנטה שלנו, היינו רואים אותם. השלישית: לא ראינו אותם. (בהמשך, "חוצנים" פירושו חוצנים שנוסעים בחלל). הכול תלוי בטענה הראשונה. אם חוצנים מעולם לא התקיימו, הסתירה שבין הטענה השנייה לשלישית נעלמת – אנחנו התרבות הראשונה שנוסעת בחלל. המסקנה הזאת מקבלת את הפרדוקס של פרמי כפשוטו, אבל להוכיח שהטענה הראשונה שגויה תהיה משימה קשה מאוד. אם חוצנים קיימים, תשומת הלב עוברת לטענה השנייה. יש סיבות סבירות רבות לכך שחוצנים יכולים להתקיים ובכל זאת לא לתקשר איתנו, או להתחמק מגילוי, ולכן ייתכן שהטענה השנייה שגויה, והסתירה נמנעת. ואם הטענה השלישית שגויה, ובעצם כבר ראינו חוצנים, הפרדוקס נעלם לגמרי.

בשטח הבעייתי הזה, שבו אין עדויות, צריך להקפיד מאוד על ההיגיון. לומר "לא ראיתי חוצנים, ולכן כנראה הם אינם קיימים" אינו תקף, כי הרף להוכחת היעדרו של משהו ביקום גדול ומורכב גבוה מאוד. אבל לומר "הטיעון הקודם אינו תקף, ולכן כנראה חוצנים קיימים" גם הוא אינו תקף! אין לנו זכות להיות מופתעים מכך שחוצנים לא יצרו איתנו קשר, אלא אם יש לנו סיבה רציונלית להאמין שהם קיימים, וציפייה רציונלית שהם היו יוצרים איתנו קשר.
→ הסעיף הקודם: 19.18 הדרך הטובה ביותר לתקשר | הסעיף הבא: 19.20 העיקרון האנתרופי ←

