כשאור נע בחלל, עוצמתו יורדת ביחס הפוך לריבוע המרחק שעבר. גלי רדיו הם סוג של אור, ולכן כשאות רדיו נקלט ממרחק גדול, הוא חלש הרבה יותר מכשנשלח. זה מכשול משמעותי כששולחים או קולטים אותות על פני מרחקים עצומים בחלל: האות נעשה חלש כל כך, שקשה לזהות אותו על רקע מקורות הרעש הקוסמיים. זה כמו לנסות לשמוע ילד לוחש בחדר מלא מבוגרים צועקים.

כשיוצרים מסר רדיו לתקשורת דרך החלל, כדאי לשלוח אותו ברוחב פס צר ולקודד את המידע בשינויים בתדירות הרדיו. בהשוואה למקורות רעש קוסמיים, רוחב פס צר נותן את הסיכוי הטוב ביותר לזיהוי, כי למקורות טבעיים של קרינה קוסמית אין רוחב פס צר כמו הרץ ספורים. ב-1967 גילה צוות מאוניברסיטת קיימברידג' אות רדיו מחזורי ומסתורי. בהתחלה לא הבינו המגלים מה מקור האותות המחזוריים. בזמן שחיפשו הסבר לפולסים, כינתה הדוקטורנטית שעשתה את התצפית הראשונה, ג'וסלין בל, את האותות בצחוק LGM1, LGM2 וכן הלאה – ראשי תיבות של little green men, "אנשים ירוקים קטנים". כשהתקשורת המקומית שמעה על הבדיחה, היא פורסמה ככתבה רועשת על חוצנים. אבל האותות הפועמים לא הגיעו מחוצנים, אלא ממקור טבעי של אותות רדיו: פולסרים. לפולסרים יש אות מחזורי, אחד הסוגים הפשוטים ביותר של שינוי. אבל מתברר שאות מחזורי, כמו זה שפולטים הפולסרים, נושא מעט מאוד מידע – תדירות אחת, או מספר אחד. כדי ליצור מסר שיש בו כמות משמעותית של מידע, האות צריך להיות מסובך יותר.
הדרך הטובה ביותר לשדר מסר רדיו היא לשלוח את האות בפולסים. כך אנרגיית הרדיו נשלחת בהתפרצויות קטנות ומרוכזות, וקל יותר להבחין בה על רקע הרעש. אותות פולסים מתאימים ישירות לדרך הדיגיטלית שבה מידע נשמר ומשודר בתקליטורים, ב-DVD ובמחשבים. וכמו שהמידע שבמחשבים שלנו יכול להיות רב ומסובך מאוד, אפשר להעביר כמות עצומה של מידע במספר מספיק של ספרות בינאריות, או סיביות (bits). כל סיבית היא אות שהוא 1 או 0 – פועל או כבוי. אפשר לקוות שכל יצור שיש לו איברי חישה מכיר גרסה כלשהי של ההבחנה בין אור לחושך, חם לקר, רועש לשקט, או 1 ל-0.

כדי להגדיל את הסיכוי שלנו לזהות מסר חוץ-ארצי, כדאי לחשוב איזה מסר היינו שולחים בעצמנו לחלל. אולי נחשוב קודם לשלוח הצהרה רהוטה שמתארת את התקוות ואת החלומות שלנו, אבל כך אנחנו מסתכנים בנפילה למלכודת אנתרופוצנטרית. כדי לשדר מסר אוניברסלי, המסר צריך להיות נקי ככל האפשר מהשפעות תרבותיות. היו שהציעו להשתמש בשפה שמבוססת על מתמטיקה, בטענה שהיא תוכל להעביר אמיתות אוניברסליות רבות. למשל, מומחה הבינה המלאכותית מרווין מינסקי חקר את ההתנהגות של כל התהליכים המלאכותיים האפשריים, כשיצר את כל המחשבים הפשוטים האפשריים ואת התוכניות שלהם. זו המקבילה החישובית לניסויים של מילר ויורי: לוקחים את התהליכים הפשוטים ביותר ובודקים איזו מורכבות נוצרת מהם. מינסקי יצר אלפי מכונות חישוב, ורובן נעצרו בלי לבצע שום דבר. כמה נלכדו במעגלים, וחזרו בלי טעם על אותם צעדים שוב ושוב. אבל כמה ביצעו פעולת ספירה – בעצם הן "המציאו" את החשבון! המתמטיקאי ההולנדי הנס פרויידנטל פיתח את LINCOS (Lingua Cosmica, "השפה הקוסמית") – שפה שנועדה לשיח אוניברסלי. השפה הזאת נועדה להעביר מתמטיקה ופיזיקה בצורה מקודדת.
האם המסרים ששלחנו עד היום עמדו באידיאל של שפה אוניברסלית? ב-1974 שידרנו מטלסקופ הרדיו בארסיבו מסר סמלי בכיוון הצביר הכדורי M13. המסר עצמו כלל 1,679 סיביות של מידע – פולסים של "פועל" ו"כבוי". ההיגיון במספר הזה היה התקווה שמתמטיקאי (חוצני) ישים לב ש-1,679 מתחלק רק ב-23 וב-73, שני מספרים ראשוניים. זה רומז על סידור הסיביות בדגם דו-ממדי, עם 23 ו-73 כמספר העמודות או השורות. אם החוצן יסדר את הסיביות ב-73 עמודות של 23 סיביות כל אחת, הוא (או היא, או זה) לא ימצא שום דגם מובחן. אבל אם יבחר באפשרות השנייה – 23 עמודות של 73 סיביות כל אחת – יתגלה דגם ברור יותר (כשהספרות הבינאריות מוחלפות במקבילות שלהן בשדה חזותי: 0 = כהה ו-1 = בהיר). ברור שהדגם אינו אקראי. אבל רוב האנשים בכדור הארץ, כששואלים אותם, אינם מצליחים אפילו לפענח את המסר! זו תערובת חזותית מוזרה של ציורים גסים ושל ייצוגים בינאריים של המרכיבים הכימיים של החיים. אם רוב בני האדם אינם מבינים אותו, ספק אם משמעותו האמיתית תהיה ברורה לתבונה חוץ-ארצית. כך או כך, לא נדע זאת בקרוב: גם במהירות האור, המסר יגיע ל-M13 רק בעוד כ-24,000 שנה, ואם מישהו יענה, התשובה תגיע אלינו רק כעבור כ-24,000 שנה נוספות!

אם תרבויות אחרות ביקום היו נדיבות כמונו ושלחו מסר, ייתכן שלא נוכל לפענח אותו. אבל אנחנו די בטוחים שלכל הפחות נוכל לזהות שמקורו בתבונה חוץ-ארצית. למשל, גם אם הנמענים החוצנים של מסר ארסיבו לא יצליחו לפרש את התמונות הסמליות, או שאין להם חוש ראייה בכלל, הם יוכלו לזהות שמאחורי המסר עומדת כוונה תבונית. בפרט, הדגם של אפסים ואחדים רחוק מאוד מאקראיות: הסיכוי שייווצר במקרה קטן מאחד ל-105. מומחה למתמטיקה יכול גם למצוא כמה דגמים בתמונה בקוד בינארי כמו זו. ואם המסר היה מקודד בשפה ולא בתמונה, תרבות אחרת תוכל להשתמש בטכניקות של זיהוי דפוסים, שמנצלות את היתירות (redundancy) הטבעית של שפות. למשל, באנגלית כתובה היתירות היא יותר מ-75%: בממוצע, רק אחת מכל ארבע אותיות נושאת מידע.
תכנון ושליחה של מסרים לחוצנים משוערים הם תחום נישה, שמוכר בראשי התיבות METI (Messaging Extraterrestrial Intelligence – שליחת מסרים לתבונה חוץ-ארצית). אסטרונומיה כמעט אף פעם אינה שנויה במחלוקת, אבל ל-METI יש מבקרים. יש מדענים ששואלים אם עלינו לתקשר באופן פעיל או רק להאזין. אם החוצנים זדוניים, הם טוענים, אנחנו עלולים לחשוף את עצמנו להשמדה. סטיבן הוקינג היה דובר בולט של העמדה הזאת. אחרים מציינים שקבוצה קטנה של אסטרונומים, שמינו את עצמם, היא ששולחת את המסרים, ואם המסר אמור לייצג את האנושות כולה, צריך להתייעץ עם אנשים רבים אחרים. זו שאלה טובה: מי מדבר בשם כדור הארץ?
→ הסעיף הקודם: 19.16 פרויקטים חדשים בחיפוש אחר תבונה מחוץ לכדור הארץ | הסעיף הבא: 19.18 הדרך הטובה ביותר לתקשר ←

