
מלומדים ערבים שמרו בחיים חלק מהידע היווני, ושימרו כמה עותקים של ספרים יווניים. הערבים שלפני האסלאם הסתמכו רק על תצפיות בשמים, בעיקר על הזריחה והשקיעה של כוכבים מסוימים. כמאה שנה אחרי ימי הנביא מוחמד, בסביבות 760 לספירה, החלו שליטי האסלאם בבירה החדשה, בגדאד, לתמוך בתרגום ובהפצה של הטקסטים היווניים ששרדו. כך החלה פריחה של המדע באסלאם. האסטרונומיה החלה לאמץ שיטות מתמטיות. החובה הדתית להתפלל בזמנים קבועים ולציין מועדים מסוימים דרבנה תצפיות טובות יותר בשמים. החיבור של תלמי הגיע אלינו בתרגום ערבי שנקרא "אל-מג'סטי", כלומר "הגדול ביותר" (ומכאן שמו המוכר, אלמגסט). האסטרונומים הערבים קיבלו את השיטה של תלמי, אבל היו מודעים למגבלותיה והכניסו בה שיפורים רבים. לאסטרונומים היו מעמד ויוקרה בח'ליפות של ארצות האסלאם הקדומות, והם שגשגו.

האסטרונומים הערבים לא רק החיו והעבירו הלאה את הידע היווני; הם התקדמו באמת. מלומדים מוסלמים שיפרו את מדידת היקף כדור הארץ בסביבות 820–830 לספירה, והגיעו לתוצאה קרובה לערך האמיתי, בטעות של אחוזים ספורים לכל היותר. בסביבות 850 לספירה כתב אל-פרע'אני חיבור מקיף על אסטרונומיה, שתיקן כמה טעויות של תלמי. הוא גם שיפר מדידות של נטיית ציר כדור הארץ, של הנקיפה של הנקודות שבהן השמש והירח רחוקים ביותר מכדור הארץ, ושל היקף כדור הארץ. הספר תורגם ללטינית, ולכן נעשה רב השפעה במערב אירופה. מלומדים ערבים קידמו גם את תחום האופטיקה. הם הבינו שהעין היא מכשיר אופטי, וחקרו את הדרכים שבהן האור מוחזר. אבן אל-היית'ם תיאר את התיבה האפלה (מצלמת החריר), והשתמש בה כדי לחקור ליקוי חמה. הם בנו כמה מצפים גדולים, ויצרו מכשירי מדידה מפוארים: כדורים ארמילריים, אסטרולבים ושעוני שמש. הם גם פיתחו מודלים חדשים לתנועת הפלנטות: במצפה מראע'ה (המאה ה-13) הגה נסיר א-דין א-טוסי את "זוג א-טוסי", ואבן א-שאטר מדמשק (המאה ה-14) בנה מודל לתנועת הירח שזהה מתמטית למודל שהציע קופרניקוס כעבור כמאתיים שנה.
ההשפעה של האסטרונומיה הערבית ניכרת עד היום בשמי הלילה. אנחנו עדיין משתמשים במילים ערביות למונחים רבים במתמטיקה ובכימיה ולשמות של כוכבים רבים, כפי שמעידה התחילית הערבית "אל-". דוגמאות לכך הן אלגברה, אלגוריתם, אלקלי, אלכוהול, והכוכבים אלגול, אלקור ואחרים. בארצות המדבר החמות נוח היה לנוע בלילה, ולכן הערבים הכירו היטב את קבוצות הכוכבים ואת הדמויות האחרות שיוצרים הכוכבים. כבר במאה ה-8 התפשטה האימפריה האסלאמית לספרד, והביאה לאירופה את הידע היווני הישן ואת התגליות הערביות החדשות. אסטרונומים בספרד המוסלמית פרסמו לוחות אסטרונומיים שבהם קו האורך 0° עבר בקורדובה (ולא בגריניץ' שבאנגליה, כמו בשיטה המודרנית, שהונהגה בתקופה שבה בריטניה שלטה בימות העולם). ההבנה שלנו את האסטרונומיה הערבית חלקית, כי נמצאו יותר מ-10,000 כתבי יד, ורובם עוד לא נקראו ואפילו לא קוטלגו.
→ הסעיף הקודם: 2.23 התקופה האפלה | הסעיף הבא: 2.25 האסטרונומיה ההודית ←

