
הודו הייתה מרכז חשוב של ידע בעת העתיקה. האסטרונומיה נזכרת כבר בריג-ודה, אחד הטקסטים החשובים ביותר של ההינדואיזם, שחובר בין 1700 ל-1100 לפנה"ס. בטקסט הזה ובטקסטים וֶדיים אחרים האסטרונומיה שזורה במסורת הדתית, ולפעמים קשה להפריד ביניהן. פרקטיקות אסטרונומיות בהודו מתוארכות לסביבות 1500 לפנה"ס. טקסטים הודיים מסביבות 450 לספירה השתמשו בשיטות חישוב יווניות, והתייחסו לקווי האורך גם של אלכסנדריה וגם של אוג'ין, מרכז אסטרונומי הודי חשוב, שקו האורך שלה שימש בהודו קו ייחוס. מתמטיקאים הודים המציאו את שיטת הספירה שמשתמשת באפס, שעליה מבוססת השיטה העשרונית שלנו. ב-499 לספירה חיבר אריאבהטה את ה"אריאבהטיה", אחד מחיבורי האסטרונומיה המתמטית החשובים הראשונים בהודו, שתיאר את תנועות הפלנטות ואת הליקויים. באותה תקופה כבר היו להודו קשרים נרחבים עם העולם המסופוטמי והיווני, וההשפעות עברו כנראה בשני הכיוונים. אבל לאריאבהטה היו רעיונות מקוריים, שלא התקבלו באופן רחב במקומות אחרים. הוא אימץ מודל גאוצנטרי עם אפיציקלים מעגליים, אבל האמין שהירח מחזיר את אור השמש, ושכדור הארץ הוא שמסתובב, ולא השמים. בערך באותה תקופה הציע ורהמיהירה, לפי פרשנות אחת, שאותו כוח שמחזיק את החפצים על פני כדור הארץ מחזיק גם את הגופים השמימיים במקומם – רעיון שמקדים במידה מסוימת את ניוטון. יש הטוענים שאריאבהטה ובני דורו תיארו את מסלולי הפלנטות כאליפסות, אבל המודלים שלהם התבססו על מעגלים ועל אפיציקלים שגודלם משתנה; מסלולים אליפטיים במובן המודרני הציע רק קפלר, בתחילת המאה ה-17.

לרוע המזל, פולשים במאה ה-12 השמידו את רוב התיעוד של התקופה הפורייה הזאת של המדע ההודי. כשאנחנו שופטים את התרומה המדעית של תרבויות אחרות, עלינו לזכור שכיבושים מטשטשים לעיתים קרובות את התיעוד ההיסטורי (גם לאקלים יכולה להיות חשיבות: חפצים רבים ממסופוטמיה וממצרים שרדו משום שהמזרח התיכון יבש כל כך). המצפה האסטרונומי הגדול בבנארס הושמד ב-1194, וספריות של אוניברסיטאות, שהכילו ספרות בודהיסטית וספרות עתיקה אחרת, נשרפו במלחמות דת. במאות שאחר כך הוקם בבנארס מחדש מצפה ענק, אחד מחמשת המצפים הגדולים בעולם במאה ה-18 (ואחר כך נפגע שוב בגל פלישות חדש). בשלב המאוחר של האסטרונומיה ההודית, בימי הקיסרים המוגולים, ההישגים המרשימים ביותר היו מצפים גדולים. המהרג'ה של ג'איפור, ג'אי סינג השני, בנה חמישה מצפים, והגדול שבהם, ג'נטר מנטר בג'איפור, הוא היום אתר תיירות מרכזי בהודו. במאה ה-16 יצרו מתכתנים הודים גלובוסים שמימיים ממתכת בלי תפרים – דבר שנחשב בלתי אפשרי בלי טכנולוגיה מודרנית. לאורך כל התקופה הזאת עברו רעיונות ונתונים אסטרונומיים בין המזרח למערב.
→ הסעיף הקודם: 2.24 האסטרונומיה הערבית | הסעיף הבא: 2.26 האסטרונומיה הסינית ←

