
בכל מקום שיש בו אטמוספירה פלנטרית משמעותית, יש גם מזג אוויר. מהאטמוספירה הלוהטת של נוגה ועד לעננים הקפואים של נפטון, הגז שסביב הפלנטות זורם במחזוריות, ולפעמים מתפצל מבחינה כימית לעננים ולרצועות שונים. את מרכיבי האטמוספירה האלה מניעים זרימת האנרגיה והשפעות הסיבוב של הפלנטה, ומעצבות אותם עונות השנה ותבליט פני השטח. ברמה הבסיסית ביותר, גזים חמים עולים, מאבדים את האנרגיה שלהם ושוקעים כשהם מתקררים. תנועת ההסעה הזאת יכולה להתרחש על פני מרחבים גדולים, בסדרה של רצועות, או בדגמים כאוטיים.
פלנטה אינה יכולה להיות בטמפרטורה אחידה בכל נקודה. צד אחד שלה פונה לכוכב שסביבו היא נעה, ובצד השני שורר לילה. ההבדל הפשוט הזה יוצר הפרש טמפרטורות בין צד היום לצד הלילה של הפלנטה. אם ציר הסיבוב של הפלנטה נוטה – כמו ציר הסיבוב של כדור הארץ, שנוטה ביחס למילקה – יש בפלנטה עונות שנה. בחלק מהשנה מקבל חצי אחד של הפלנטה יותר אור שמש מהחצי השני, וכך נוצר הפרש טמפרטורות נוסף.

בעולמות סלעיים כמו כדור הארץ, ההבדלים העונתיים מחממים את הקרקע ויוצרים מאגר אנרגיה, שיכול להניע את מזג האוויר. הצטברות האנרגיה התרמית הזאת היא הסיבה שהתקופה החמה ביותר בקיץ (בדרך כלל ביולי–אוגוסט בחצי הכדור הצפוני) והתקופה הקרה ביותר בחורף (בדרך כלל בינואר–פברואר) מגיעות באיחור אחרי היום הארוך ביותר והיום הקצר ביותר בשנה. בחורף, כשמגיע היפוך החורף בדצמבר, הקרקע עדיין מקרינה את החום שאגרה בקיץ, וכשהיפוך הקיץ ביוני מסמן את תחילת הקיץ, הקרקע עדיין קולטת חום בקלות. האוקיינוסים משנים את הטמפרטורה שלהם לאט הרבה יותר מהיבשה, אבל גם שינויים בטמפרטורת הים, כמו בתופעות אל ניניו ולה ניניה, משנים את דגמי מזג האוויר. את הצטברות האנרגיה ואת שחרורה רואים גם בעונות ההוריקנים והמונסונים.
בכדור הארץ האטמוספירה מחולקת לשלוש רצועות של מחזור אוויר בחצי הכדור הצפוני ושלוש בדרומי: תאי הדלי, תאי פרל ותאי הקוטב. כשהפלנטה מסתובבת, קו המשווה נע מהר יותר מאזורי הקטבים, וזה יוצר הפרשי לחץ. הסיבוב גורם גם לכך שהרוחות מושפעות מכוח קוריוליס: בחצי הכדור הצפוני הוא מסיט אותן ימינה, ובחצי הכדור הדרומי – שמאלה. לכן סופות ושקעים מסתובבים בחצי הכדור הצפוני נגד כיוון השעון, ובחצי הכדור הדרומי – עם כיוון השעון. הרוחות הנמוכות, שנושבות מעל הקרקע, נתקלות גם בחיכוך, שגוזל מהן אנרגיה.

בפלנטות שמסתובבות מהר, כמו צדק, שזמן הסיבוב שלו כעשר שעות, יש רצועות אטמוספריות רבות, ואילו בפלנטות נעולות גאותית, שמסתובבות פעם אחת בכל הקפה, ייתכן שיש רק תא הסעה אחד בין צד היום לצד הלילה.
אף שהמדענים מבינים את הכוחות ואת התרמודינמיקה שמניעים את מזג האוויר, עדיין אי אפשר לחזות במדויק מה יקרה. אחת הסיבות היא שהמודלים אינם מדויקים לגמרי. בנוסף, האוקיינוסים הם מניע חשוב של מזג האוויר והאקלים, והנתונים מהאוקיינוסים דלילים יותר מהנתונים שנמדדים מעל היבשה. הכול – משובלי העיבוי שמשאירים מטוסים ועד למידה שבה עצים כבר השירו את עליהם בסתיו – נובע מהעברת אנרגיה וממזג האוויר. זו גם בעיה כאוטית, שבה אותה פעולה יכולה להוביל לתוצאות שונות כשחוזרים עליה. בטווח של 24 שעות אפשר לתת הערכות סבירות למה שצפוי לקרות – טמפרטורות מרביות ומזעריות וכמות משקעים צפויה – אבל מקובל שמודל מושלם לחיזוי מזג האוויר אינו אפשרי, וחיזוי מדויק לטווח של יותר משבוע אינו אפשרי אפילו במחשבי-על חזקים.
→ הסעיף הקודם: 5.19 האטמוספירה והאוקיינוסים של כדור הארץ | הסעיף הבא: 5.21 שינויים סביבתיים בכדור הארץ ←

